מילדות?במשפחה חילונית בעיר חרדית ?למנהלת שיווק ופרסום ברדיו חרדי
שמי ציפי אופק ואני סבתא אוהבת וגאה לגלי קסלר.? נולדתי במאי 1947 בוינה בירת אוסטריה, לצילה ורפאל מנדלמן,??בדרכם מהתופת באירופה לישראל.
במאי 1949 עלינו לישראל באניית מעפילים. הגענו משפחה בת 5 נפשות, זוג הורים צעירים ושלוש בנות. הורי הם כמעט הניצולים הבודדים מבין כל בני המשפחה מרובת הנפשות. לאחר נדודים ממעברת עתלית לעיר לוד הגענו לבני ברק, משפחה חילונית בסביבה חרדית.
מצאנו דירת קרקע עם חלקת גינה קטנה, בבית דו קומתי?ברחוב שקט?בתחילת רחוב רבי עקיבא, הרחוב הראשי של בני ברק, קרוב ?מאד לרחוב ז'בוטינסקי.?רוב רובם של דיירי הרחוב היו אנשים דתיים,מיעוטם?כיפות סרוגות ורובם חרדיים.
החיים ברחוב התנהלו על מי מנוחות, איש איש על אמונתו יחיה תוך כיבוד השקפת ומנהג האחר.?הורי גדלו בבתים דתיים-חרדיים ואורח דיירי חיי הרחוב לא היה זר להם. את הדת נטשו בשלהי מלחמת העולם השנייה, אך עדיין נהגו לפקוד את בית הכנסת בימי ראש השנה ויום כיפור.?הורי התערו היטב בין השכנים: אבי,?שהיה בעל ידי זהב, נקרא תמיד?לעזור בתיקונים שונים אצל השכנים ועשה זאת ברצון בשעות הערב?וסירב לקבל כסף. בתמורה דאגו השכנים לשלוח מתנות קטנות, דברי מאפה וכיוצא בזה בערבי חגים.?
אמי דאגה לעזור בקניות לישישות החרדיות שההליכה למכולת השכונתית?הייתה קשה להן. הורי הוזמנו לאירועים חגיגיים אצל השכנים ודאגו להזמין אותם לאירועים שלנו, תוך דאגה לאוכל כשר למהדרין ?עבורם ולכלי אוכל חד פעמיים. בימי שבת ומועד דאג אבי להנמיך את קולות הרדיו או הפטיפון על מנת לא להפריע לשכנים.
זכורים לי היטב ימי מלחמת מבצע קדש שבהם הרדיו בדירתנו שידר בקול רם בימי שבת,?כדי שהשכנים ישמעו ויתעדכנו על הקורה בחזית המלחמה.
הגינה של אימא הבית בבני ברק היה מוקף בשטח? לא מעובד שאמי בעזרתו האדיבה של אבי,?הפכה לגינת נוי פורחת. באמצע הגינה גדל עץ תות (שחור) שענפיו הגיעו עד לחלון של חדר הסלון בדירה.?אמי טיפחה את הגינה ודאגה לפרחים פורחים ברוב עונות השנה. למרות שהגינה הייתה מגודרת, עוברי אורח דתיים נהגו בימי שישי לקטוף מספר פרחים כל אחד, לקשט את שולחן השבת. אמי הייתה מציצה מחלון הבית, מהנהנת בראשה, מעין אישור לעוברים ושבים (בתנאי שלא הגזימו). עלינו הילדות נאסר לקטוף פרחים אלא לאירועים מיוחדים.?
עץ התות הגדול והוותיק היה שייך לנו לבנות. אפשר היה לטפס עליו מהגינה או מחלון החדר, ושימש אטרקציה לחברים וחברות שבאו לטפס עליו או להתנדנד על ענפיו. באביב כשהעץ הניב פרי, תות שחור גדול ומתוק, מלא צוף ולכלוך.פרצופי האוכלים כוסו בכתמים סגולים והבגדים התלכלכו בכתמים שלא ירדו בכביסה. אך ההנאה מהפרי המתוק הייתה שווה זאת.
באבא יאגה
באבא יאגה?(דמות ידועה ?מן המיתולוגיה הסלאבית:?מכשפה זקנה,בלה ומתועבת, אשר טסה בלילה במרכבתה?העשויה מעלי ומכתש, ומטשטשת את עקבותיה אחריה במטאטא.)?היה הכינוי שניתן?לזקנות האדוקות, רובן מיהדות הונגריה.העיר בני ברק באותם הזמנים היתה מעוז של יהדות הונגריה החרדית, שהייתה? אדוקה יותר מרוב קהילות אירופה.?
הן היו לבושות במעין?חלוקים ארוכים ועליהם מעילים שחורים ארוכים ומטפחת עוטפת את ראשן. רובן אחזו במקל הליכה.?הילדים פחדו מהן מאוד הן היו צועקות, מקללות ויורקות על הילדים, במיוחד על הבנות שלא היו לבושות בצניעות ורודפות אחריהן תוך נפנוף במקל.במבט לאחור, אני חושבת שהיו ניצולות שואה שהשתבשה עליהן?דעתן.
שתי אחיותיי ואני היינו הילדות החילוניות היחידות ברחוב. למדנו בבית ספר חילוני שהיה בצד השני של העיר ועל מנת להגיע אליו היינו צריכות לעבור דרך מרכז העיר בני ברק.?ההתקלות הראשונה שלי איתן?הייתה באחד הימים הראשונים שלי בעיר. למדתי בכיתה ב' וחזרתי לבד הביתה(לאחר שבימים הקודמים לוויתי על ידי אבי, עד שהייתי בטוחה בדרכי מבית הספר הביתה.) לפתע התנפלה עלי אחת הזקנות – באבא יאגה אחת – בצעקות? "שיקסה" (גויה בעברית) איימה עלי עם המקל שלה ואפילו ירקה עלי.? מרוב פחד ברחתי ואיבדתי את הדרך הביתה.לאחר שיטוט ברחובות העיר מצאתי סוף סוף אזור מוכר והגעתי כולי רועדת הביתה. כל אותה שנה סירבתי ללכת לבד ברחובות בני ברק ואחותי הגדולה דאגה ללוות אותי בחזרה מבית הספר. החשיפה למנהגי הדת
נולדתי למשפחה חילונית למהדרין?שמצאה את עצמה מתגוררת ברחוב שתושביו חרדים.הרחוב המה מתינוקות ומילדים קטנים. שם גיליתי את אהבתי הגדולה לתינוקות (עד היום אינני עומדת בפני הקסם המיוחד של תינוקות ויש בי הרצון לאסוף אותם בזרועותיי,ומשניתנת לי האפשרות – אין מאושרת ממני).
היחסים הטובים שיצרו הורי עם השכנים אפשרו לי?מגיל צעיר לטייל עם התינוקות ואף לשמור עליהם בשעות הצורך (בהתנדבות גמורה). בביקורי אצל השכנים החרדיים גיליתי?סקרנות רבה לגבי הלכות חייהם והם שמחו מאד לספק את סקרנותי ולימדו אותי רבות על המנהגים השונים בימי חול ומועד, על המותר והאסור באכילה, להבדיל בלבוש (שהיה בו שוני בין השכנים) ועוד. די מהר למדתי להתלבש בצניעות (יחסית) כשאני מגיעה לשכנים החרדיים שלנו ואף לומר אמן אחרי ברכות מסוימות.
את בני ברק, העיר שהלכה והתחרדה, עזבתי בגיל 19. סגירת מעגל
לימים הוקמה תחנת רדיו אזורית?חרדית בבני ברק. מקימי התחנה, אנשים חרדיים?חיפשו אנשי פרסום ושיווק, רצוי עם רקע דתי ורצוי חרדי. בעת הקמת התחנה, לפני כ-20 שנה, אנשי פרסום דתיים כמעט ולא נמצאו בציבור החרדי.? את מנהל השיווק (איש פרסום חילוני) של התחנה בהקמה, הכרתי מעבודתי כאשת יחסי ציבור ופרסום. הוצע לי להקים את מערך אנשי המכירות, שכלל בעיקר נשים חרדיות שעברו קורס מכירות זריז בלבד, ללא ידע מעמיק בפרסום וללא כל ידע המכירות פרסום לתחנת רדיו בפרט.?
היכרותי?את מנהגי?הציבור החרדי מצד אחד וניסיון?רב בשיווק ומכירת?פרסום מצד שני,?עזרו?לי ליצור יחסי עבודה ואמון?עם משרדי הפרסום?החרדיים, שעד אז פרסמו אך ורק בעיתונות הכתובה. הוספת מדיה פרסומית כרדיו, הביאה לתוספת תקציבים למשרדים ולפריחה של משרדי פרסום קיימים וחדשים.?בנוסף, כחילונית,?הייתה לי שפה משותפת עם המפרסמים (כל החברות והמפעלים הגדולים במשק)שפעלו בציבור החרדי או שחיפשו דרך להיכנס?ולמכור לציבור זה. ייצגתי את תחנת הרדיו ואפילו את המגזר החרדי במפגשי היכרות למפרסמים, על אפשרויות הפרסום למגזר זה.?
משיצא מכרז על תחנת רדיו חרדית בירושלים, ניתנה?אפשרות לתחנת הרדיו להתרחב ולשדר גם בירושלים, נתבקשתי כמנהלת השיווק של התחנה, לכתוב את פרק השיווק והפרסום במכרז, ואכן התחנה זכתה?לשדר גם?באזור ירושלים. ?את התחנה נאלצתי לעזוב לפני כ-10 שנים כתוצאה מפגיעה גופנית, שלא אפשרה לי להמשיך לעבוד. סוף דבר במשך פגישות הקשר הרב דורי נחשפה גלי (נכדתי) לימי ילדותי בבני ברק. התברר לי כי גלי מעולם לא הייתה בעיר בני ברק ולא נחשפה לחרדים. בהחלטה משותפת נסענו לביקור ברחוב ילדותי. גילינו רחוב שונה מזה שזכור לי בית מוזנח וגינה המשמשת מחסן גרוטאות. התאכזבנו מאוד. בסופו של דבר החלטנו לגשת למאפיית וויז'ניץ רכשנו חלות שבת הדבר הטוב ביותר שאפשר לקנות היום בבני ברק.
תשע"ו
תכנית הקשר הרב דורי
מורה מובילה: אלונה מייזל
מדריכה: ליאורה כהן
מילון
באבא יאגה מכשפה זקנה
ציטוטים
”"החיים התנהלו על מי מנוחות, איש איש על אמונתו יחיה תוך כיבוד השקפת ומנהג האחר.?"“
