מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בישראל בשנת 1950, בחיפה. גרנו בשכונת ואדי ניסנאס, שכונה מעורבת של אוכלסייה ערבית ויהודית. הבית היה עשוי אבן, הדירה: שני חדרים עם ריצפה צבעונית יפיפייה. גרנו המשפחה המורחבת ההורים, סבתא ודוד. מעלינו גרה משפחה ערבית עם 5 בנות.

 

שרה היה שמה של סבתי מצד אבי שנפטרה בשנת 1935, בזמושץ' שבפולין. ההורים עבדו: אבא כחשמלאי בבית החולים "רמב"ם". אמא ניהלה חנות לצרכי חשמל. אותי גידלה סבתא פרלה (אמא של אמא) שדיברה אידיש וזו הייתה השפה בה גדלתי. את רוב זמני ביליתי עם סבתא  בקניות סידורים וטיולים בעיר.

בשעות אחר הצהרים היינו הולכות ל"גן הזכרון " לנדנדות ושם גם מצאתי חברות. בגיל ארבע התחלתי ללכת לגנון ולדבר עברית. בגיל 6 עברתי לקריית אליעזר. בתים חדשים, בנינים של ארבע קומות, משפחות עם ילדים. התחלתי ללמוד בכתה א' בבית ספר "אורים". שם פגשתי חברות וכל יום אחרי הצהרים היינו "יורדים מהבית" ומשחקים בקלס, בחבל, בחמש אבנים ועוד משחקים. בבית מולנו גרה מש' ירקוני ורבקה הייתה החברה הכי טובה שלי כל השנים. היינו מדברות וקובעות בינינו בשיחות מרפסת מול מרפסת.

נרשמתי לספריה העירונית ואהבתי מאד לקרוא ספרים. במרכז השכונה יש טיילת ארוכה עם מדשאות שבה ביליתי עם חברים וחברות את רוב הזמן הפנוי. 

 

למדתי בבית ספר "אורים" בקריית אליעזר בחיפה . מכיתה א'- ח' כולל. הכיתות היו גדולות  45-50 תלמידים בכיתה. המורה שהשאיר עליי הכי הרבה רושם היה המורה דוד כוכבי, שהיה מחנך כיתה ז'. מורה להיסטוריה וניצול שואה שעלה לארץ באנייה "אף על פי כן". הוא סיפר לנו על קורותיו בתקופת העלייה לארץ. הוא השאיר עלינו רושם עז. אייתו יצאנו לטיול לירושלים הייתה התרגשות עצומה. לרובנו זה היה הביקור הראשון העיר הבירה, בכנסת וברחובות העיר.

 

עברתי לבית ספר תיכון בוא סיימתי את לימודי והתגיסתי לצבא. שרתתי בחיל רפואה כמזכירה של ועדות רפואיות. השרות היה מעניין יצרתי קשרים עם רופאים וגורמי רפואה ולמדתי המון. בגיל 17 הכרתי את ישראל שבדיוק סיים את הטירונות והקסים אותי ואת שאר החברה בסיפוריו. ישראל למד בטכניון ושילב  את השרות הצבאי עם הלימודים. סיימתי את שירותי בצבא והתחתנו בחתונה גדולה ושמחה. התחלנו את חיינו כישראל בצבא כקצין בחיל הים ואני עובדת.

בתאריך  31.12.1973 נולדה קרן. בשנת 1977 נסענו בשליחות של משרד הביטחון לארה"ב. נפתח בפנינו עולם חדש וחיים מעניינים. טיילנו חיווינו וטעמנו נהנינו מאד. בארה"ב, בתאריך  1.12.1979 נולדה טלי. בשנת 1980 חזרנו לארץ והמשכנו את חיינו כאן.

האזנתי למוזיקה של ה"ביטלס", קליף ריצ'ארד, אלביס פרסלי והפלטרס. עשינו מסיבות בבתים של חברים ורוקדים ריקודים סלונים. את זמננו בילינו בסרטים מסיבות ובעבודה.

את ליל הסדר של החג הפסח חגגנו תמיד עם כל הדודים ובני הדודים בבית של סבתא פרלה. דוד יצחק האח הבכור ניהל את הסדר וחילק פרקי קריאה בהגדה לכולם. האוכל היה מסורתי פולני. דגים, מרק, בשר , גזר מתוק ומרק פירות. לקראת הסוף פתחו  תמיד את הדלת לאליהו הנביא, שרו שירי חג פסח ופיצחו אגוזים ואז חיפשו את האפיקומן. דוד יצחק הבטיח מתנה  למוצא האפיקומן, הבטחה שלא תמיד קוימה. היום אנו משתדלים לחגוג את ליל הסדר עם המשפחה בהרכבים שונים ולשמר חלק מהמסורות והמאכלים.

 

סבתא פרלה זכתה לאריכות ימים. ב-ד' חנוכה שנת 1985 היא נפטרה ביום הולדתה בגיל 94. (היא נולדה בד' חנוכה 1891). סבתא פרלה, הורישה לי את טבעת הנישואים שלה. זו טבעת בת כ- 120 שנה. שאותה אני עונדת תמיד ומקווה להעבירה הלאה.

  ילדות בשכונה ואדי ניסנאס