מאגר סיפורי מורשת

הנדודים מבית ספר לבית ספר בילדותי

נולדתי בשנת 1933 בעיר בילסק פודלסקי שבפולין. למדתי בגן ילדים עברי בבית ספר "תרבות".

את מלחמת העולם השנייה עברנו אמי, אחי ואני בברית המועצות באזור אלטאי. אבי לא היה בבית באותו זמן. הוא נשאר תחת הכיבוש הגרמני ונרצח יחד עם כל יהודי הגטו.

בהתחלה היינו בכפר נידח שלא היה אפשר ללמוד שם בבית הספר. לאחר מכן עברנו לכפר יותר גדול ואימא שלנו רשמה אותנו לבית ספר יסודי, נאלצנו לעבור מדי פעם בית ספר כי היה נהוג שלומדים בבית הספר השכונתי. לאחר שנתיים עברנו לעיר בייסק והמשכנו ללמוד בבית ספר.

בכל בתי הספר השפה המדוברת הייתה השפה הרוסית. בבית עם אימי דיברנו יידיש וכשחזרנו לפולין אחרי המלחמה נכנסתי לבית ספר יהודי ששפת ההוראה הייתה פולנית.

למדתי את השפה הפולנית מהר למדי אבל שכחתי את השפה הרוסית (היא חזרה אליי בשנות התשעים עם העלייה מברית המועצות).

אחרי זמן מה עברתי לבית ספר עברי על שם לוחמי הגטאות בעיר לודג'. למדנו שם עברית ושפת ההוראה הייתה פולנית. כל הזמן שהיינו בפולין הרגשתי שזה ארעי כי השאיפה הייתה להגיע לישראל.

בכל בית ספר הרגשתי שאני צריכה להפנים את האווירה החברתית והלימודית. לעיתים קרובות נאלצתי להיפרד מחברות בכיתה ולהתחבר עם חברות חדשות.

החיים בארץ ישראל

בשנת 1950 עלינו לארץ. לא הבאנו עמנו דברים רבים אך הייתה קופסא שליוותה אותי לאורך כל נדודיי, מילדותי דרך השואה ועד העלייה לארץ ישראל. הקופסא הזו היא כמעט הזכר היחיד שיש לי מחיי בפולין. היא מצוירת ומגולפת מעץ ליבנה שגדל בפולין ושימשה לאחסון של חוטי תפירה.

קופסת חוטי התפירה

כשהגענו ארצה היינו במעברת "מחנה ישראל". אחרי שעברנו לשיכון עולים התחלתי לעבוד בשעות הבוקר בלשכת המס של קופת חולים כללית. תפקידי היה להדפיס את הפרטים של כל חבר חדש שמצטרף לקופה וזה בעצם היה רישום אלפביתי של כל חבר קופה.

רציתי מאוד לסיים את בית הספר ולכן נרשמתי לבית ספר תיכון ערב(שכר לימוד בבית ספר בוקר היה מאוד גבוה בתקופה ההיא). בבית ספר זה למדנו בשעות אחר הצהריים והייתה חטיבה מיוחדת לעולים חדשים שלא ידעו עברית. כאשר סיימתי את בית הספר קיבלתי תעודת בגרות. בבית הספר הכרתי חברה  שאנו בקשר עד היום. סיימתי את בית הספר בגיל 20.

השירות הצבאי:

בצבא עבדתי כפקידה והייתי מרוצה מהתפקיד שקיבלתי. היינו עשר חיילות בגדוד ועבדנו בעבודות משרדיות. היו גם "צבריות" (ילידות הארץ) וגם עולות חדשות. היו שם גם מספר בנות שהיו מורות לחיילים. מבחינה חברתית הרגשתי שייכת והיו יחסי חברות טובים מאוד.

הזוית האישית

סבתא גיטה: שמחתי להגיע לבית הספר, לשוחח עם הדר, ולשמוע ולהכיר סיפורים של משתתפים אחרים בקבוצה.

הדר: תכנית הקשר הר ב דורי תרם לי בכך שהתקרבתי מאוד לסבתי ולמדתי יותר על סיפור החיים שלה.