מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי והשורשים שלי מתחילים עוד מתקופתם של הוריי, אשר נולדו בעיר חורמבד שבמדינת פרס. הוריי נולדו בשנת 1923 וחיו בפרס, עד שעלו לארץ בשנת 1951, כאשר אמי נושאת אותי ברחמה.

 

בפרס, אבי עסק במסחר וחווה הרפתקאות רבות, בהן הוא שיתף אותנו, הילדים. הוא היה נודד ממקום למקום ופעמים רבות נשקפה סכנה לחייו. הוא ניצל בזכות מוסלמים טובים שפגש בדרכו. באותה התקופה הייתה אנטישמיות רבה וניסיונות רבים לפגוע ביהודים. במקרה אחד, אבי, יחד עם סוחר נוסף הגיעו לכפר מסוים כדי למכור את סחורתם. כל תושבי הכפר גילו שמדובר ביהודים ותכננו להתנקש בחייהם. לפתע, הופיע תושב המקום וטען שמדובר באורחים שלו וביקש לא לפגוע בהם. לאחר שכולם התפזרו, אותו המוסלמי שהציל אותם, האכיל והשקה אותם וביקש מהם לעזוב מיד. כלומר, הוא הציל את חייהם.

 

באותה העת, כאשר מלחמת העולם השנייה התחילה באירופה והנאצים התקדמו גם לאזור איראן, היהודים חיו בפחד מתמיד וחשו נרדפים. למרות הכל, הוריי חוו חוויות ונהנו מחייהם לצד משפחתם. המשפחה והקהילה היהודית היו מגובשות ומאוחדות. נהגו לבלות בפארקים בעלי נוף מרהיב של עצי פרי. שמרו אחד על השני ונהנו ממקורות המים הרבים שזרמו לאורך האזור. כמעט בכל מקום היה נחל זורם.

 

 

בשנת 1951, הוריי עלו ארצה לעיר אשקלון, שהייתה בזמנו ישוב לא מפותח כלל. בשל העלייה של עולים רבים מכל העולם, הקימו אוהלים רבים על מנת לאכלס אותם. גרנו באוהל קטן ובתנאים לא פשוטים. אמי ילדה אותי באוהל, כאשר בחוץ כפור ובדיוק באותה שנה התרחשה תופעת טבע נדירה באשקלון: ירד שלג שנערם לגובה רב. אמי סיפרה כי בעת הלידה שרצו עכברים וכל מני מכרסמים אחרים. כעבור זמן מה, עברנו למעברה והתגוררנו יחד עם משפחתו של אבי. חיינו בצפיפות גדולה, אך זה לא מה שהפריע לנו, מכיוון שחיינו חיים מאושרים יחדיו.

 

באותה עת, היה מחסור חמור במזון. אנשים שהתגוררו במעברה, קיבלו תלושי מזון מעטים והיו צריכים להתנהל עם מה שיש. באותם זמנים היו מלחמות רבות מול אויבינו ואבי נשלח לקרבות על מנת להגן על המולדת. לפי מה שמספר אבי, היה מחסור גדול במזון ובתחמושת בעת המלחמות. מלבד הקשיים הללו, אבי לא נהג לשתף אותנו בקרבות בשל הסודיות הרבה. פרט למקרים בודדים בהם היה שרוי בסכנה ממשית, אך הוא ניצל בנס וחזר הביתה. בהמשך, משפחתי שכללה הורים ושישה ילדים, התגוררה בבית בעל חדר אחד בלבד. היינו ישנים 8 נפשות במיטה אחת!

 

יותר מאוחר, עברנו לדירת חדר וחצי, שבה נולד אחי הקטן. הילדות שלי מלווה בזיכרונות על חיים בצפיפות, מחסור במזון, אך למרות כל הקשיים הללו, היו לנו חיים מאושרים יחדיו. אני זוכרת, שלרוב אמי הייתה אתנו, הילדים, ואילו אבי היה המפרנס היחידי ולכן כמעט ולא ראינו אותו. בין אם הוא היה במלחמות ובין אם הוא היה בעבודה, הרגשנו בחסרונו…אמי גידלה אותנו למופת, הנחילה בנו ערכים חשובים. עד עצם היום, אנו מאוד מלוכדים ומגובשים.

 

בגיל 16, הפסקתי ללמוד בבית הספר והתחלתי לעבוד במפעל תפירה על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. כל אחיי נאלצו לצאת לעבוד בגיל צעיר כדי לעזור בפרנסה. שתי אחיותיי ואנוכי עבדנו במפעל תפירה ואת כל מה שהרווחנו, מסרנו להורינו. אהבתי לתפירה ולסריגה נולדה כאשר מצאתי זוג מסמרים ארוכים וחתיכת חוט…למדתי לבדי לסרוג. שרדנו לפי מה שהיה באותה העת ויותר נכון מה שמצאנו ויצרנו.

 

התחתנתי בגיל 28 ונולדו לי שלושה ילדים. כיום אני סבתא לחמישה נכדים והשישי בדרך….הם האושר הגדול שלי ומקור הכוח שלי!

 

 תשע"ו