מאגר סיפורי מורשת

"היכן הם שורשיי אם תשאליני

אם צעירים הינם היום או עתיקים

עוד ירוקים השורשים אנא הביני

אך עתיקים הם מאוד ומוצקים"

(אברהם לוי, מתוך השיר שורשי)

שמי חיים דניאל, נולדתי בבולגריה בעיר סופיה, ברחוב פוזיטנו, להורי אסתר ובנימין דניאל, בשנת 1938, שנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת  1943 אמי נפטרה ואבי נלקח למחנה עבודה של המשטר הפשיסטי ( משטרה של הגרמנים), אשר סלל כבישים בשביל השלטון הנאצי. נשארנו בבית ילד בן 5 ואחות גדולה בת 8.

אחותי ואני נלקחנו ברכבת, ללא ההורים, לריכוז במחנה בעיר וראצה. במחנה זה, בתחנת הרכבת עצמה שבוראצה, רוכזו כל יהודי סופיה. שם פגשנו את סבא וסבתא שלי מצד אמא, שהסתבר שהובלנו באותה הרכבת ובגלל הכאוס ששרר שם, לא ידענו שהם שם. במחנה זה היינו כ-4 שנים בתנאים קשים. המחנה היה צמוד לצומת מסילות רכבת  ולכן הופצץ כל הזמן על ידי האנגלים, שרצו לעכב את רכבות הנאצים.

בגלל תדירות ההפצצות, מי שלא ברח מהמחנה עלול היה להיפגע ולפעמים הסתתרנו ביער שליד המחנה במשך ימים שלמים ללא הספקה. ב-9 בספטמבר 1944 המלחמה נגמרה בבולגריה. חזרנו חזרה לסופיה, לבית שלנו ברחוב פוזיטנו, ביחד עם אבא, שהשתחרר ממחנה העבודה. גם סבא חזר איתנו לביתו בשלום, למרות שהיה חולה ולא יכל לרוץ בהפצצות.

יהדות בולגריה לא הושמדה בשואה, כתוצאה מלחצים שהפעילו השלטונות הבולגריים, הכמורה הבולגרית (כמרים של בולגריה) וגם המלך. בזכות לחצים אלו, יהדות בולגריה לא הושמדה, למרות שהייתה בדרך למחנות ההשמדה.

בשנת 1949 עלינו לישראל והקמנו משק במושב ציפורי. כשעלינו, הייתי בן-11. עד גיל 13 חייתי בציפורי ובגיל זה כבר הלכתי ללמוד במחזור הראשון של בית ספר חקלאי, שנקרא הכפר הירוק. בגיל 18 התגייסתי לצבא ועם שחרורי חזרתי לציפורי, שם עבדתי ברפת יחד עם אבא שלי.

בשנת 1965 התחתנתי עם חיה (סבתא של עמית) ונולדו לנו 4 ילדים. הבן הבכור, בני, נשוי לטלי ויש להם 3 ילדים. הוא עובד בתור רואה חשבון. הבת השנייה אתי ( אמא של עמית), נולדה ב- 1968, נשואה לרונן (אבא של עמית) ולהם 3 ילדים, רופאה, מנהלת יחידת האולטרסאונד בבית החולים בעפולה. ובתי השלישית  טלי, נשואה לשרון ולהם 4 ילדים, שופטת בצבא, בתפקיד נשיאת בית משפט הצבאי בקסטינה. שרון בעלה, עובד בחממה ביחד איתי. בתי הקטנה  והרביעית היא מיכל, נשואה לאופיר עם שני ילדים, סיימה לימודי תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במשפטים ועובדת כסמנכ"לית בחברת לוקסמבורג הרוכשת ומוכרת חברות בארץ. אופיר בעלה של מיכל הוא מהנדס כימיה A ותואר שני במנהל עסקים.

המשפחה הגרעינית מונה 23 אנשים ו- 13 מהם נכדיי. אנחנו יוצאים כולנו לטיולי גיבוש בחו"ל, בארץ נפגשים בשבתות בחצר שלי ואני מכין לכולם בשר על האש, הנאה גדולה לכולנו. נכדיי וילדיי שמחים בפגישות אלו.

מחוז וראצה הוא אחד מ-28 מחוזות בולגריה השוכן בצפון מערב בולגריה ומשתרע מהרי הבלקן בדרומו ועד לגדות הדנובה בצפונו. המחוז גובל ברומניה ובירתו היא העיר וראצה. סופיה הינה עיר הבירה של בולגריה.

הזוית האישית

סבא: "תודה לנכד האהוב שלי שלא יתייאש והמשיך לכתוב ולהקשיב לסיפוריי.

עמית: "סבא תודה רבה היית מספר נהדר ותודה רבה שדאגת לי ובאת בכל פעם שהיה צריך. נהניתי מאוד ועוד פעם תודה".