מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי ילדות מאושרים בתל אביב

סבתא עמליה המספרת
סבתא עמליה ונכדתה שרה
..גם כשהמדינה היתה בתקופת הצנע היה באפשרותם לעבור לגור בחוץ לארץ

בית ההורים

הנכדה שרה מספרת על סבתא עמליה:

לסבתא שלי קוראים עמליה האס. למה קראו לה בשם זה? מכיוון שלסבתא שלה קראו מלכה וסבא רבא שלי חשב שזה שם קצת מיושן ולכן החליטו לקרוא לה בשם עמליה = עמל – יה. סבא רבא שלי התכוון לומר שהיא הילדה הכי מיוחדת שה' ברא.

סבתי נולדה בתל-אביב שבישראל. היא גדלה בצפון ת"א בשכונה של שפע ומעולם לא היה חסר לה דבר, סבתי תמיד ידעה להעריך ולהודות על כך. סבתי הייתה גרה ברחוב דה-האז בקומה שנייה, והיה לה חדר משלה. לאבא שלה קראו משה ולאמה קראו גוטה זומרשטיין. כשסבתי נולדה, אחיה ואחותה הגדולים ממנה לא גרו כבר בבית, כך שרק היא גדלה לבד בבית הוריה.

כמעט כל משפחתם של סבא רבא וסבתא רבתא שלי נרצחו בשואה.

אביה משה היה שופט, ואמה גוטה שימשה כמזכירה שלו.שניהם היו טובי לב בצורה בלתי רגילה, ואף לימדו את סבתי לתת הגם כשאין – "כי כשנותנים, תמיד לבסוף גם מקבלים משהו בחזרה – גם אם לא מתכוונים לכך!!" – "כגלגל חוזר בעולם". אבא שלה עזר למשפחות וליתומים נזקקים והיה שולח אותם ללימודים מקצועיים.

לאבא שלה היו עיני תכלת נדירות ולשמחתה גם היא קיבלה את אותו צבע עיניים. אמא שלה הייתה אשה רזה וחטובה. שני ההורים ידעו לכתוב ולקרוא בהרבה שפות. הם היו לובשים את הבגדים הכי אופנתיים וכך הלבישו גם את סבתא שלי.

זיכרונות ילדות

את המצרכים לבית היו קונים ברשתות המזון ובמיוחד קנו הרבה שוקולדים. אבא שלה היה שׂם לה כל יום שוקולד על הכרית שלה בחדר השינה, וכמעט כל יום היה קונה לה ולאמה מתנה סמלית כדי לשמח את שתיהן. הם היו מבשלים במטבח הביתי, אך פעם בשבוע באופן קבוע היו יוצאים כולם למסעדה. כל כמה ימים היו באים מהמכבסה לקחת להם את הכביסה שלהם, והיו מחזירים להם אותה נקייה, מגוהצת ומקופלת יפה כבר באותו היום.

סבתא שלי הייתה משחקת עם החברות שלה בבית שלה, מתחת לבית ובגינה הציבורית. השכונה בה גרו כללה באותם הזמנים כבישים, בית קולנוע, גינה ציבורית, בתי-ספר וגני ילדים. היו בסמוך אליהם גם בתי-כנסת. משפחתה הייתה מבקרת בהם רק ביום הכיפורים, ולפעמים בזמן ההקפות של שמחת תורה. מהשכונה שלהם הם יכלו גם להגיע לבריכה ולים. סבתי הכירה כל מוזיקה קלאסית שהופיעה בתקופה הזאת. היא גם ביקרה בהרבה בתי אופרה וקונצרטים.

בתקופת ילדותה, מצבם הכלכלי של הוריה של סבתי היה מצוין, וכשהמדינה הייתה בתקופת ה'צנע' היה באפשרותם לעבור לגור למספר חודשים בחו"ל. בתקופה זו של ה'צנע' בארץ סבתי קיבלה תשומת לב מיוחדת מהוריה, דבר שהיא זוכרת אותו עד היום.

סבתי למדה בבית הספר יהודה המכבי. מספר שמות של ילדים שהיא עדיין זוכרת משם הם: נמרוד, חנן, אתי, דב, פנינה, אסתי, נחמה, נירה, שרה, רבקה, וחנה. המשחקים שסבתי אהבה לשחק בילדותה היו בעיקר: קלאס, גומי, משחק בחבל, משחק פינות עם כדור, מחבואים, סולמות וחבלים, והרבה משחקי קופסא. בתקופה זו היו הילדים מבלים הרבה בבריכה, והלכו לסרטים ולהצגות.

סבתי למדה את המקצועות הבאים: חשבון, עברית, תנ"ך, הנדסה, ביולוגיה, ספרות, היסטוריה, אנגלית וחינוך גופני. בבית הספר היסודי היחסים בין המורים לתלמידים היה יחס טוב , ובבית-ספר תיכון היו היחסים עם המורים חברותיים עוד יותר. סוגי העונשים שקיבלו אז היו לדוגמא "לעמוד בפינה" או "ללכת למנהל". התלבושת האחידה של הבנות ביסודי כללה חולצה תכלת וחצאית כחולה, ובתיכון כבר כל אחת לבשה מה שרצתה. התלמידים קיבלו חמישה טיולים במשך השנה וגם מסיבות כיתה. סבתי הכי אהבה ביסודי את המורה רבקה, ובתיכון את המורה לספרות – עמי.המקצוע שסבתי הכי לא אהבה ללמוד היה חשבון!! ביסודי לא היה חדר אוכל. המאכלים האהובים עליה ביותר כילדה היו שוקולד וספגטי, והיו לה הרבה מני סוגי ממתקים.

2
  סבתא בילדותה

הקמת בית

סבתי התחתנה לפני כ-40 שנה עם סבי – סבא שמשון. מי שהפגישה ביניהם הייתה חברה של סבי מהלימודים בשם זיוה. בחתונה השתתפו לפחות 300 איש. סבתי לבשה שמלה לבנה כפרית והחזיקה זר לבן עם פרחים לבנים, וסבי לבש חליפה לבנה מהודרת עם חולצה ועניבה לבנה. היה פשוט מקסים. האוכל היה מעולה ובסגנון אירופאי. האולם בו התחתנו היה נקרא: גיל-טון. תאריך חתונתם היה ב-16 באוקטובר 1975. אחרי שסבי וסבתי התחתנו הם גרו ברחוב בורלא 22 בתל-אביב, שם הם חיים עד היום. הם בחרו לגור שם, מכיוון שזה היה האזור הכי טוב, בשכנותם גרו כל מיני אנשים מלומדים כמו: שופטים, עורכי דין, רופאים ומהנדסים.

סבי היה מורה מגיל 25 בבית-ספר חטיבת הביניים "שמואל הנביא" בהרצליה. את הילדים שלהם לקחו לטיולים, הצגות, לסרטים, לגינה הציבורית, והרבה לים. הילדים שלהם למדו בגן השכונתי, בבית הספר היסודי "ארן" ובתיכון "חדש" על שם יצחק רבין.

5
   סבתא וסבא ביום חתונתם

תליון ושרשרת הזהב

החפץ היקר לליבה של סבתי הוא תליון ושרשרת זהב של סבתי. את התכשיט קיבלה  מאמא שלה, היא סבתא רבתא שלי – סבתא גוטה. היא קיבלה את התליון עם פטירת אמה של סבתי. זו שרשת עבה עם פסים לאורך, השרשרת עשויה מזהב טהור. הסיפור המשפחתי שמאחורי התכשיט: סבא רבא שלי הביא אותו כמתנת יום הולדת לסבתא רבתא שלי.

התכשיט היקר לי

 

3

המשפחה שלנו

4

הזוית האישית

קיבלתי מסבתא

סבתא, קיבלתי ממך הרבה חום ואהבה, אכפתיות ועזרה…

נתת לי המון חוכמה לחיים, המלצות ועידודים…

ומעל הכל אהבה בנעימים…

נתת לי הרגשה תמיד כאילו אני נכדתך היחידה והאהובה…

תמיד אוהבת אותך ותודה על הכל, מנכדתך האוהבת,  שרה!!!

מילון

תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. הוטלו הגבלות על כספים שניתן להוציא מהארץ. אזרח ישראלי שיצא לחו"ל באותה תקופה יכול לשאת עמו רק סכום קטן של מטבע חוץ. בהמשך עלו אף הצעות להרחבת המדיניות באמצעות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד כהנה וכהנה הצעות.

ציטוטים

”כי כשנותנים, תמיד לבסוף גם מקבלים גם אם לא מתכוונים.“

הקשר הרב דורי