מאגר סיפורי מורשת

בגיל 8 עברתי מברוקלין להוורד ביץ' (בניו יורק סיטי), היו שם מעט מאוד יהודים. היהודים שהיו שם הגיעו לאחר מלחמת העולם השנייה. היה בתוך הוורד ביץ' בניין מפואר וגדול בסגנון יפני מול הים.(הקימו את המבנה לפני מלחמת העולם השנייה). בזמן המלחמה האמריקאים החרימו את הבניין והיהודים התארגנו וקנו את הבניין ב-דולר אחד. ההורים שלי היו מאוד פעילים במרכז היהודי.  הם פתחו את במבנה/במרכז הקהילתי Sunday school. כל יום ראשון הם הייתי הולך לשם ולמדתי קרוא וכתוב בעברית. האולם המרכזי הפך לבית כנסת עם אח גדול. היו שם בערך 20 משפחות. כשהייתי הולך לשם זה היה מסוכן כי כל הגויים שנאו אותם. הייתי הולך לשם בחגים אבל רוב הזמן העדפתי ללכת לפארק.

היפנים שתלו ערבות (ליד המרכז היהודי) וחרדים מברוקלין היו באים לפני סוכות לקטוף מהערבות ושם פגשתי יהודים. לא הלכתי לבית ספר יהודי למדתי עם גוים ורק בימי שבת וראשון הייתי נפגש עם יהודים. היה איתי בביה"ס רק עוד יהודי  אחד!!   כל יום הייתי הולך לביה"ס 2-3 מייל ברגל לביה"ס היסודי. באזור ביה"ס היו אנשים עניים ואלימים והם היו מציקים ורבים איתי קיללו אותי בקללות על יהודים. בגיל 9-10 התחלתי לחלק  עיתונים על אופניים כדי להרוויח כסף ואז הכרתי את האזור יותר טוב לדעת מי מסוכן ואיפה מסוכן. בביה"ס יסודי היה מנהל יהודי שהיה משגיח עלי. אני לא הרגשתי יהודי רוב השבוע. המנהל של הבית ספר יסודי הציע לי להיבחן לבית ספר למדע כי היה לי ציונים טובים.

ביה"ס תיכון היה במנהטן אז לקח לי בין שעה לשעה וחצי כדי להגיע לשם. בגיל תיכון התחלתי להבין שאני יהודי. באותה תקופה היה המשפט של אייכמן שגרם לי להבין מה קרה ליהודים בשואה והחלטתי שאסור שזה יקרה שוב והחלטתי שאם יהרגו אותי או ישנאו אותי בכל מקרה אז למה לא להיות יהודי אם גם ככה ישנאו אותי. אז הייתי יהודי שלם…

הזוית האישית

הרגשתי סיפוק והבנתי איך הגעתי להיות יהודי.