מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במשפחה ציונית שארץ ישראל הייתה משאת נפשם. הוריי הקימו ובנו מושב לתפארת, שמו גבע הכרמל ובעוד אמי ניהלה משק חקלאי לתפארת, אבי זכה להיות חבר כנסת ויזם הקמת ישובים חדשים. זה הרקע בו גדלתי ואילו הערכים שהענקתי לבנותיי ולנכדיי.

הוריי הפכו את ביתנו למרכז קליטה כשהייתי ילדה. מכך שאבתי את רוח ההתנדבות.  ב1967 פרצה מלחמת 6 הימים הייתי בת 17, וכל המדינה הייתה ברוח התנדבותית, אני התנדבתי לבית חולים רמב"ם בחיפה. שיבצו אותי למחלקה הפלסטית ושם קלטנו את כל החיילים הפצועים הסבלו מכוויות שריפה.

תפקידי היה להאכיל כל פצוע 10 חלבונים ביום, כדי להקל על הכוויות ולבנות את התאים החדשים, מבחינתי זו הייתה חוויה מאוד קשה ובנוסף תפקידי היה לבדר אותם, לדבר איתם, להצחיק אותם ולהכין אותם למפגש עם משפחותיהן. יום אחד, אחד הפצועים הראה לי תמונה שלו כפי שהיה לפני הפציעה. ראיתי לפני בחור יפה תואר לעומת מה שראיתי כשישבתי לצידו היה זעזוע עמוק מלווה בצער שקשה היה לי להסתיר.

כעבור שנה התגייסתי לצבא, וכמובן שהפכתי להיות משקית ת"ש, ומאז שאני זוכרת את עצמי אני רק עוזרת לכל מי שזקוק לעזרה והכוונה. הייתי משקית ת"ש בסיירת אגוז בפיקוד צפון ואחד התפקידים שלי היה להודיע למשפחות על אובדן הבן, זה היה במלחמת ההתשה. מלחמת ההתשה הייתה מלחמה שאחרי מלחמת ששת הימים שבה כמעט כל יום היו הרוגים ופצועים בקרב חיילנו. תפקידי היה להודיע למשפחות על אובדן יקיריהם, וללוות אותן בתהליך. המפגש עם המשפחות היה מאוד קשה.

הזוית האישית

יהב: לאחר​ ​המפגשים​ ​על​ ​הקשר​ ​הרב​ ​דורי,​ ​הבנתי​ ​שחייה​ ​של​ ​סבתי​ ​היו​ ​מלאי​ ​קשיים,​ ​מתישים​ ​ועצובים.​ ​למדתי הרבה​ ​על​ ​חייה​ ​של​ ​סבתי​ ​ועל​ ​חיי​ ​משפחתה​ ​ומאוד​ ​נהניתי​ ​לקרוא​ ​ולשמוע​ ​על​ ​חייה.​ ​בזכות​ ​המפגשים​ ​של תכנית הקשר​ ​הרב​ ​דורי​ ​למדתי​ ​להסתכל​ ​על​ ​חייה​ ​של​ ​סבתי​ ​מזווית​ ​שונה​ ​והכרתי​ ​צד​ ​אחר​ ​בה,​ ​שלא​ ​הכרתי.​ ​אני יכול​ ​לסכם​ ​את​ ​זה​ ​כחוויה​ ​מהנה​ ​ולא​ ​הייתי​ ​מוותר​ ​עליה.