מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיי ביוון בזמן מלחמת העולם השנייה

בית ספר "שקמה" ראשון לציון
בית כנסת ביוון
חיי סבא שלי בתקופת מלחמת העולם השנייה, העלייה ארץ והעבודה שלו כמתכנן תערוכות.

הקשר הרב דורי – חיים שכאלה עם סבא שלי, יוסי
סבא מספר:
 
"נולדתי בשנת 1943 ביער נידח על פסגות הרים בצפון יוון, באמצע מלחמת העולם השנייה. אני, משפחתי, ושאר האנשים נעזרנו על ידי אנשי הכפרים בסביבה ונעזרנו גם על ידי הכומר של הכנסייה המקומית שדאג לבקר מדי מספר ימים ולראות מה קורה עם היהודים שמסתתרים במקום המסתור שלהם. הפרטיזנים, שהיו מחתרת שנלחמה בנאצים, עזרו לנו גם בהספקת מזון ודברים אחרים הקשורים בבריאות, הלבשה וכו'. אפילו שהיו לנו את הדברים הדרושים למחיה, והיינו בטוחים שגרמנים לא יגיעו אלינו, היה פחד כל הזמן.
 
באפריל 1945, הסתיימה מלחמת העולם השנייה וחזרתי עם הוריי לביתנו שבעיר וריה. בהתחלה הורי המתינו לניצולים ממחנה הריכוז אושוויץ שבפולין, שבו נרצחו רוב יהדות יוון שהיו כ-80 אלף אנשים, נשים וילדים. אבל אף אחד לא הגיע לעיר, לפחות ככה ראינו, ואז היה ברור לנו שהם הושמדו כולם במחנה הריכוז. מאותו רגע נשארנו משפחה מצומצמת של סבא רבא, אח ואחות שהיו עמי ועם משפחתי יחד במסתור. בין השנים 1947-1948 בסיום מלחמת השחרור בעזיבת הבריטים מארץ ישראל, משפחתי החליטה לעלות לארץ ישראל מתוך כוונה לגור בארץ משלנו כשאנו חופשיים.
 
העלייה לישראל 
בשנת 1950 עלינו לארץ ישראל בספינה יוונית מנמל פיראוס באתונה אל נמל חיפה במדינת ישראל המתחדשת. ההפלגה ארכה כ3 ימים ו2 לילות. נציגי הסוכנות קלטו אותנו בזמן שירדנו מהספינה והעבירו אותנו לבית עולים בעתלית (למעשה זה היה מין מחנה אוהלים). בימים הראשונים גרנו בבית העולים ואחר כך עברנו לדירת חדר, שסבא רבא שלי קנה בתל אביב תקופה קצרה לפני שנכנסנו אליה.
 
באותה תקופה היה בארץ מצב שלא היה מספיק עבודה ולא היה מספיק אוכל, וממשלת ישראל ברשות דוד בן גוריון (ראש הממשלה הראשון) הנהיגו תקופה שנקראה "תקופת הצנע". בתקופת הצנע חילקו לתושבי המדינה פנקסים בכל מני צבעים ועם כל מני אותיות ומספרים, ואיתם, כל תושבי המדינה קנו מזון שהיה בהקצבה. כמות המזון הייתה ניתנת לפי גודל המשפחה ומספר הנפשות בה. השנה 1950 וסבא רבא שלי יצא לעבוד כסנדלר לפרנס את המשפחה שלי.
 
הייתי בן 7, והלכתי לכיתה א' בפעם השנייה בחיי. הפעם הראשונה הייתה ביוון, לפני שעלינו למדינת ישראל, והשנייה הייתה בשנת 1950, בישראל, בבית הספר ויתקין אשר בתל אביב בו למדתי עד גיל 15. מגיל 15 עד 17.5 עבדתי בעבודות מתכת כדי לעזור למשפחתי. בגיל 17.5, גיל התגייסותי לצה"ל. השירות הצבאי שלי היה בחיל האוויר בטייסת מירז'ים. אחרי שירות של שנתיים וחצי, השתחררתי ויצאתי לחיים עצמאיים.
 
תערוכות בתחום האלקטרוניקה
 
פתחתי עסק פרטי בתחום העיצוב, התכנון, התערוכות המקצועיות ובתחום האלקטרוניקה. התערוכה הראשונה שארגנתי הייתה תערוכה בתחום התקשורת של הימים ההם מטעם חברת מוטורולה שהייתה באותה תקופה אחת החברות המובילות בעולם בתחום התקשורת האלחוטית. המבקר הבכיר בתערוכה היה שמעון פרס שהיה שר התקשורת של מדינת ישראל באותם ימים. עם הזמן נוספו הרבה לקוחות חדשים, וביניהם חברת "ibm", חברת "hp", התעשייה האווירית ועוד. רוב התערוכות שעשיתי היו בעיקר בתחום האלקטרוניקה והתקשורת.
 
בגיל 24, השתתפתי במלחמת ששת הימים בסיני בתפקיד מפקד צוות מרגמה 120 מילימטר. בשנת 1973, גיל 29, השתתפתי גם במלחמת יום הכיפורים באזור אילת על הגבול הירדני.
 תשע"ו

מילון

תקופת הצנע
תקופת הצנע- מדיניות הקיצוב הייתה מדיניות כלכלית שהנהיגה מדינת ישראל בין השנים 19491959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע (פעמים רבות משתמשי הכינוי מתכוונים רק לתקופה עד תחילת המדיניות הכלכלית החדשה). מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה. בתחום המזון כל אזרח שובץ לחנות מכולת קבועה שבה קיבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה, תמורת נקודות שהוקצבו לו בפנקס אישי לצורך זה. היו גם הגבלות על כספים שניתן לקחת לחו"ל - אזרח ישראלי שיצא לחופשה באותה תקופה יכול לשאת עמו רק מעט דולרים. בהמשך עלו אף הצעות להגברת המדיניות בדמות ייצור רהיטים "עממיים" במחיר זול ועוד.

ציטוטים

”אפילו שהיו לנו את הדברים הדרושים למחיה, והיינו בטוחים שגרמנים לא יגיעו אלינו, היה פחד.“

הקשר הרב דורי