מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר שקוראים לה לידס שבצפון אנגליה בשנת 1948 חודשיים אחרי קום המדינה וגדלתי שם.

אמי הייתה מורה ואבי היה מנהל חשבונות. שניהם ילידי אנגליה, אבל הוריהם, הסבים שלי, נולדו בבלארוס (היום אוקראינה) והגיעו לאנגליה בתחילת המאה ה – 20.

אני באמצע בגיל שלוש בחתונה של דודתי

למדתי בבית ספר יסודי, שבו לימדה אמי אך היא סירבה ללמד כל כיתה שבה הייתי נמצא. בגיל 11 עברתי לחטיבת ביניים/תיכון שם  קיבלתי בגרות. לאחר מכן, לימדתי משפטים ובסוף קיבלתי רשיון עו"ד באנגליה.  

החתונה העלייה והילדים 

בשנת 1973 התחתנתי עם צ'ריל (סבתא של ספיר) באנגליה. דבי, אמא של ספיר נולדה בשנת 1979 ובשנת 1981 נולד לנו בן, פיליפ (הידוע היום בשם העברי פנחס – פיני) דוד של ספיר.

בחתונתנו

בנעורינו צ'ריל ואני היינו חברים בתנועות ציוניות ולאחר שהורינו נפטרים החלטנו מיד לעלות ארצה. זאת עשינו בשנת 1982. מקום המגורים הראשון היה במרכז קליטה במבשרת ציון ומשם עברנו לגור בראשון לציון. עברתי את הבחינות של לשכת עורכי הדין בישראל וקיבלתי רישיון עורך דין.

בשנת 1990 נולדה לנו בת נוספת, מיכל (דודה של ספיר) – הצברית הראשונה במשפחה.

זכרונות ילדות

כשהייתי קטן לא היו מחשבים, ואפילו לא טלוויזיה אז היינו משחקים הרבה בחוץ. שיחקנו בבתים של חברים ובבתים שלנו. שיחקנו משחקים כגון: כדורגל קריקט רגבי ועוד משחקי ספורט שונים…

כמו כל ילד טוב הייתי עוזר להוריי בילדותי בהחזקת הבית: מה שאני הכי זוכר זה שאני הייתי מנקה את האח, זה לא היה כיף כל כך. היה עוד משהו שהייתי עושה: הייתי מביא את הפחם.

החיות מחמד הראשונות שהיו לי היו שני דגי נוי. אבא שלי הביא לי אותם בקופסת ריבה ריקה עם מים אבל בלי ריבה. כשהם מתו אבא שלי הביא לי צב. כשהצב שלי מת קברתי אותו בגינה.(ואני מקווה שהוא עדיין שם) אחרי הצב לא היו לי חיות מחמד.

באתי לבית ספר ב-9:00 בבוקר עד 16:00 אחר הצהריים. לארוחת צהריים הייתי יוצא מהבית ספר בשביל ללכת לאכול אצל  סבתא שלי, מפני שלא סבלתי את האוכל של בית הספר. אחרי בית ספר הייתי הולך ל"חדר" שזה בית ספר ליהדות אני למדתי שם תנ"ך ותפילה, הייתי הולך לשם עד שנה שנתיים אחרי הבר מצווה.

הסיפור החשוב בחיי לדעתי הוא שעליתי ארצה עם שני ילדיי

אני חושב שעד שעליתי לארץ החיים שלי לא היו מיוחדים, אך כשעליתי ארצה הבנתי שהחיים שלי כאילו התחילו מחדש. ילדיי גדלו פה, נכדיי גדלו פה, התגייסתי לצבא עשיתי מילואים מדי שנה, שלמתי המון מיסים, וכשעליתי עם הזמן הפכתי להיות גם דתי.

הסיפור ממשיך והנה יש לי כבר חמישה (וחצי) נכדים!

הזוית האישית

ספיר: היו לנו חוויות גדולות בביקור שהיה לנו היו בבית התפוצות, למדנו המון יחד ובמיוחד היינו יחד בכל התכנית. אני מאחלת לסבא שיהיה לו בהצלחה בכל מעשיו.

סבא איאן: אני מאחל לספיר שתמשיך להתקדם ולהצליח בכל לימודיה ומעשיה ושהיא תזכה לחיים של עושר ואושר.