מאגר סיפורי מורשת

שמי חזי מאיר, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

גרנו בדירה קטנה של 40 מטר מרובע, היה בה חדר וחצי, ומטבח קטן. בחורף היה קר מאוד בבית, בגלל שלא היה אמצעי חימום. אמצעי החימום היחידי, היה תנור הנפט שהיה מעלה עשן בתוך הבית. כדי להתקלח היינו צריכים לקחת דלי מפח, ולחמם מים על פתיליה. זה לקח הרבה זמן, במיוחד בחורף כשהשבת הייתה נכנסת מוקדם. במשפחה היינו הורים ושלושה ילדים. אנו הילדים ישננו בחדר אחד בצפיפות, אבל הייתה שמחה ואחווה בינינו, וזה בא לידי ביטוי בקשר בנינו עד היום.

לבית ספר הלכנו  עם בגדים קלים שלא חיממו אותנו מספיק. לפעמים הלכנו עם סנדלים וללא מעיל בגשם ובקור, ולעיתים גם בבוץ.

בזמנו לא היה כביש סלול היה רק שביל של אבנים, וככה היינו צריכים לצעוד לבית הספר. כמובן שלא היו הסעות. לאחר הלימודים היינו מגיעים הביתה ויושבים להכין את שיעורי הבית. היו ימים שהיינו הולכים לבני עקיבא במיוחד, בשביל לשתות כוס תה חם, או לקבל פרוסת לחם עם ריבה.

כמובן שלא היו מזגנים וגם שם היה קר מאוד. כשהערב היה יורד היינו הולכים לישון, לא הייתה תאורה ברחוב ואי אפשר היה להסתובב בחוץ. .

לאחר שסיימנו את בית הספר היסודי, עברנו ללמוד בתיכון "יהודה" בעפולה. למדנו שם עד גיל 18. למדנו שם מקצועות עיוניים והשתלמנו גם במסלול מקצועי. המצב הכלכלי ותנאי המגורים השתפרו במשך הזמן, ולאחר סיום התיכון התגייסנו לצבא.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית התקיימה בבית הספר אוהל מאיר בעפולה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה שרה בן יוסף.