מאגר סיפורי מורשת

משפחתי וילדותי

קראו לי בשם אמה מכיוון שפעם היו משפחות גדולות והייתה לו אחות בשם אמה שנפתרה בגיל 21. ולכל האחים של אבי היו ילדים בשם אמה על שם אחות של אבי(דודתי). נולדתי בטוניסיה בעיר טוניס. היו לי עשרה אחים ונשארו רק כשלוש אחיות.

פעם לא הייתה רפואה טובה כמו היום המון מתו בגלל מחלות ולא היה תרופות לטיפול בזה. האח הקטן בגיל שלושה חודשים הרגיש לא טוב והשכנים אמרו לנו לקחת אותו לבית חולים, אימי לא רצתה ואמרה שהיא תביא רופא פרטי לביתנו בסוף שכנעו אותה והלכה לבית חולים, אשפזו את הילד ונתנו לו חדר,טיפול,מיטה בשעה אחד בצהריים  אמרו לאימי תלכי הביתה והילד יישאר בבית חוליםו תחזרי בשעה ארבע , אימי חזרה הביתה ישבה אכלה והמשיכה בעיסוקיה כעבור שלוש שעות היא חזרה לבית החולים. היא הגיעה לחדר שאחי היה בו ורואה שאיננו בחדר המיטה ריקה שאלה את האחות איפה הילד? האחות התעלמה ואמרה לה תשאלי את האחות הראשית, היא שאלה את האחות הראשית וגם האחות הראשית התעלמה ואמרה תחכי לרופא, אימי שאלה את הרופא איפה הבן שלי אמרו לי ללכת באחת  וחזרתי לאחר שלוש שעות ובני נעלם!! ענה לה הרופא: אל תצעקי ואל תבכי ילדך מת! אימי ענתה לו איך מת הלכתי רק לשלוש שעות היא אמרה אז תביאו לי אותו לפחות אני רוצה לראותו ולא רצו להראות לה אותו. לאחר שאימי חזרה הביתה אחד הידידים של המשפחה(יהודי) אמר שהוא יקבור אותו, ולאחר יום אמר הידיד של המשפחה אמר שהוא קבר אותו , אבל אף אחד לא ראה אותו כי הוא היה עטוף ועד היום אנו לא בטוחים מה קרה איתו.

העלייה לארץ וההתחלה הקשה

לאחר מספר חודשים ממקרה זה עלינו ארצה שנת 1952, לאחר שהגענו לארץ שמו אותנו במושב בצפון, היו צריפים צריפים על הרים פעם אחת כשהייתה משאית שהביאה עולים חדשים. אבי ראה את המשאית ועלה על המשאית וברח איתה לחיפה,לאחר יומיים אבי בא הביא משאית איתו ולקח את הדברים מחול ועזבנו את הצריף שלנו ועברנו גדרה גרנו כשבועיים אצל הסבתא. נתנו לנו צריף בגדרה ומכר את כל מה שהבנו מטוניסיה ועל זה חיינו. אחד השכנים שהיה לנו בטוניסיה גם הם היו בגדרה ושכנעו את אבי שיעבוד איתם בכרמים של ענבים איך שהוא התחיל לעבוד הוא התעלף. אימי שאלה את אחד השכנים אם היא יודעת איפה אבי כי היא דאגה אז השכנה אמרה לה אל תדאגי בעלך לא הרגיש טוב התעלף בגלל שהוא לא רגיל לגזוז את הענבים בכרמים. לאחר שהחלים ישב בבית תקופה ואחר כך אמר לאימי אראה מקום אחר שאמצא בו עבודה. לאחר כמה זמן חזר ואמר לאימי נעבור ללוד אז עברנו ללוד. שוב נשאר איתנו תקופה של כמה חודשים וגם שם לא הסתדר לו עבודה, אז הוא שוב הלך לעיר אחרת וגר עם חברים שלו ושם עבד ונשאר שם כמה שנים.

ילדות ונערות

אני ואחותי הקטנה המשכנו ללמוד בבית הספר, במהלך בית הספר היה לי קשה ולא היו לנו כריכים וספרים, אימי בשביל כריכים הייתה מבקשת מהשכנה פרוסה עם שמן ופלפל שחור וצהריים לא היינו אוכלים. בערב היינו יושבים בתחנה אוטובוס של פעם והיינו אוכלים לחם עם דג מלוח ששכנה הביאה לנו מרחמים. וככה המשכנו כמה שנים. התחלתי לחפש עבודה ב"נוער עובד" היינו עובדים ארבע שעות וארבע שעות לימודים לאחר תקופה היו משלמים לנו גרושים במהלך העבודה. עשינו עבודת חקלאות בבית הספר וככה הייתי במשך שנתיים בגיל 14 עזבתי ל"בית דגן" שם היינו עובדים ולומדים ביחד. היו אוספים במשאיות אותנו במשאיות, שם הייתי עד גיל 16 כי רציתי לחפש עבודה רצינית יותר,השכן שלנו הציע לי עבודה בתעשיית קרטון בתל אביב(רחוב עלייה) של חתונות, בונבוניירות, עבדתי שם ארבע  שנים היינו מקבלים שתי לירות ליום שלירה אחת מתבזבזת על אוטובוס ועזבתי כי לא היה משתלם לעבוד שם בשביל לירה אחת ליום. בגיל 20 פגשתי את אבא שלי באוטובוס שנפגש עם עוד חבר שהיה מנהל של לשכת העבודה והוא שאל את אבא שלי מי זאת הבחורה הזאת, אבי ענה לו "זאת הבת שלי היא עובדת בתל אביב במפעל לקרטון", מנהל הלשכה הציע לי לעבוד במפעל קרגל של קרטונים בלוד המפעל(עד היום קיים) הלכתי לעבודה והתקבלתי והתחלתי לעבוד ושם עבדתי במשך כשש שנים.

כך הכרתי את בעלי והקמנו משפחה

אימי ביקשה מימני לבקש מהשכנה כוס שמן הלכתי ראיתי אדם שעומד בכניסה של השכנה מתחת לגשם, אני נבהלתי מכיוון שהיה חשוך והוא לבש מדים אז נכנסתי לבית השכנה ושאלתי את הבן של השכנה מי זה הבחור שעומד בחוץ, הבן של השכנה ענה לי זה חבר שלי, אמרתי לו תכניס אותו מסכן הוא בגשם ואז הוא קרא לו עמוס עמוס בוא תכנס(עמוס זה שמו של הבחור). עמוס נכנס ואמר לו מי זאת הבחורה הזאת(עליי) הבן של השכנה אמר לו זאת שכנה שלי ועמוס אמר לו תכיר לי אותה. אני ועמוס הכרנו והוא אמר לי שהוא שירת בצריפין אחרי זה דיברנו קצת והלכנו. ביום שישי הוא בא לחופש של שישי שבת אצל השכנה עם חבר שלו בשביל להכיר אותי, ואת ההורים שלי. הוא בא ודיבר עם ההורים שלי ודיבר על ההורים שלו ובסוף התברר שההורים שלי וההורים שלו מכירים מטוניס כי הם היו שכנים של דודה שלי מטוניס. הוא דיבר עם אמא שלי ואמר לה אני רוצה את הבת שלך. לאחר תקופה אמא שלו באה וביקשה את ידי (ככה היה פעם) לאירוסים והיינו שנתיים מאורסים. אחר כך התחתנו ועברתי לגור איתו ביבניאל.

גרנו ביבניאל כמעט שנתיים ואני כל הזמן ברחתי כי אני לא רגילה לשקט, היה שקט בגלל שכולם היו עובדים וגם בעלי גם היה עובד. לאחר שנה הייתי בהריון עם ביתי הבכורה. באותה התקופה אבי חזר לגור עם אמא שלי ועבד בתעשייה אווירית. לא יכולתי להישאר לגור ביבניאל כי כולם היו עובדים והייתי נשארת לבד עם ארבעה הרים לא טלוויזיה, לא רדיו לא טלפון,  רק דרך מכתבים והורי לא ידעו לכתוב עברית. לקחתי מזוודה וברחתי להורים שלי ללוד וככה חייתי חודשיים. בעלי נשאר עם המשפחה שלו. הייתי בתקופה שלפני הלידה ופתאום הוא בא אלינו, ואימי  לא הכניסה אותו. היא גירשה אותנו, אז הוא ישן בחוץ בגינה על מיטה שבורה שהייתה בגינה. עמוס התחיל להתנצל שהוא לא יכל להגיע והוא עשה טעות ואימי לא רצתה בשום אופן לסלוח לו על זה שהוא השאיר אותי לבד שהייתי בהריון והוא לא בא ולא התייחס אליי. אבא שלי התחיל לשכנע אותה שתסלח לו והיא אמרה לו בתנאי שעמוס יעבור לגור פה ויעבור ויתנהג כמו בן אדם. עמוס אמר אין לי כסף בשביל לעבור לגור פה ולקנות ואמר שידבר עם אמא שלו. לאחר מכן נסע ליבניאל וחזר והסכים להישאר. כך גרנו תקופה אצל ההורים שלי. אבי סידר לו עבודה בתעשייה אווירית והוא התחיל לעבוד. לאט לאט עשינו הלוואות וקנינו דירה קטנה עם משכנתא נולדו לי שישה ילדים. אחת נולדה בפוריה ועוד חמישה באסף הרופא. ואז לאחר תקופה עברנו לבת ים.

הזוית האישית

אביאל עובדיה: היה כיף מאוד לגלות דברים חדשים על העבר של סבתי. אני חושב שזה קירב אותנו מאוד