מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים קשים אבל מאושרים

סבתא ואני
סבתא יפה ביום חתונתה
סבתא יפה מספרת לנכד תמיר את סיפור עלייתה לארץ.

לידה וילדות
בשנת 1946 נולדתי למשפחת סופר, זה היה ערב יום כיפור בארץ טוניס (גבס).
אמי קיבלה צרי לידה והיו צריכים להביא מיילדת הביתה כי היה מסוכן לצאת בלילה. לאחר מחשבה איך להביא אותה יצאו בפחד והצליחו להביא את המיילדת. נולדתי בשעה טובה. אבי וסבי היו בעלי עסק כשבבעלותם שתי חנויות למכירת בדים וכן עסקו כבעלי מקצוע -חייט, הם התפרנסו בכבוד. כל המשפחה חיו ביחד בבית ענק הבנים וההורים. למדתי בבית ספר בבוקר ערבית ובערב צרפתית ובפיצול מדי פעם למדנו עברית בבית הכנסת שהערבים לא ידעו. 
 
העלייה לארץ
יום אחד הגיעו אלינו מהסוכנות והתלחשו עם אבי בסתר בחדר שאף אחד לא ישמע. היות והיינו משפחה ברוכת ילדים אמי הייתה צריכה זמן להתכונן לארוז בגד נוסף לכל ילד כדי לעזוב ולצאת לישראל. יצאנו בחצות הלילה בשיט של שלושה ימים לצרפת (מרסיה). 
בצרפת קיבלנו צריף של 10 משפחות וכל אחד סגר את השטח שלו עם שמיכות. וכך היינו 3 חודשים  בצריף שהינו מקבלים אוכל עם תלושים לפי מספר נפשות. לאחר תקופה של 3 חודשים ביקשו מאתנו לצאת למדינת ישראל. יצאנו בבוקר לנמל מרסי שם המתינה לנו ספינה והתחלנו לשוט למדינה שלנו.
 
ההתאקלמות בארץ ישראל
לאחר 7 ימים הגענו לנמל חיפה. המתינו לנו אוטובוסים כדי להסיע אותנו למקומות מגורים שנקבל. לאחר נסיעה ארוכה הגענו לצריפים מפח ושם ביקשו מאיתנו לרדת. ביקשנו לדעת: "איפה אנחנו?"  אמרו: " אתם במעלות תרשיחא, לרדת לקבל צריף".  לא הייתה ברירה אלה לרדת . קיבלנו צריף ללא שירותים ומים ושם גם אכלנו לפי מספר הילדים כשבכל ערב זרקו עלינו אבנים הערבים מהישוב תרשיחא.
גרנו במעלות בערך כשנה לאחר מכן קיבלנו העברה לעיר צפת שם היה יותר טוב. קיבלנו צריף מעץ והתחלנו את החיים אבי התקבל לעבודה כעובד דחק, עובד בזיפות שבילים (התקופה כמו בסרט סלח שבתי זה מזכיר לי את הילדות שלי).
לאחר תקופה קיבלנו שיכון של שלושה חדרים 2 חדרי שינה וסלון ושם היינו 11 ילדים עם ההורים. לא היה לנו חשמל לא גז ולא מקרר. הדלקנו בערב את האור עם לוסטרה. אמי בישלה עם פרימוס ופתיליה ואת האוכל שמרנו במקרר עם קרח. חיים קשים אבל מאושרים ושמחים בחלקנו והעיקר שאנחנו במדינה שלנו.
מהמעברה לעיר
גדלתי בצפת למדתי בבית ספר ממלכתי דתי בית יעקוב בשנת 1957. התחלתי את לימודי בכיתה ד' ושם הכרתי את בעלי. למדנו ביחד. בגיל 18 התחתנתי עם בעלי. כעבור שלושה חודשים, היות ולא הייתה עבודה בצפת, החלטנו לעזוב את העיר ולעבור להתגורר אצל אחותי לתקופה קצרה וכך עשינו. הייתי בהריון עם בתי הגדולה. ועברתי לרמלה שם נולדה בתי הגדולה ליזה. בעלי היה מובטל ורק אני עבדתי במשרד לתיווך.עד שבעלי התגייס לשב"ס. לאחר תקופה קצרה קיבלנו מהשב"ס דירה בעיר לוד שם נולד לי בן ניסים. מצבנו היה קצת קשה והחלטתי לצאת לעבוד ולשים את הילדים במעון וכך עשיתי. התקבלתי לעבודה במפעל טלרד טלפונים לאחר 4 שנים נולד בני עופר אבא של תמיר.לאחר 3 חודשים חזרתי לעבודה עד שהמצב השתפר והחלטתי לרכוש דירה גדולה וכך זה היה עברנו לדירה גדולה שם נולדה לי בתי מלי.
היה מאוד קשה לצאת לעבוד עם 4 ילדים. כעבור 11 חודשים שוב החלטתי לחפש עבודה ואז התקבלתי לעיריית לוד במשרד לתרבות הדיור וכך התקדמתי במשך השנים.החלטנו לעזוב את העיר לוד ולעבור להתגורר בראשון לציון.עבדתי כ- 22 שנה היות והמצב היה קשה בעירייה ולא היו משכורות אז החליטו להוציא את תושבי החוץ לפנסיה מוקדמת.
סיפורו של בעלי יוסף לוי ז"ל
סבא יוסף ז"ל יליד 1946 נולד בטורקיה. משפחתו עלתה לישראל כאשר הוא היה בגיל שנתיים, בשנת 1948.הם התגוררו באוהל בבנימינה כארבע-חמש שנים ואז עברו לגור בצפת.כמובן שהיה בגן ובבית ספר ובכיתה ח הכיר את סבתא ולמדו ביחד בבית הספר.ומאז הם התחברו כזוג.
מי אני תמיר לוי?
הוריי היו תושבי ראשון לציון ועברו ב- 2002 להתגורר בגדרה.רכשו דירה חדשה ולאחר שלוש שנים נולדתי בשנת 2005 ואז אחרי חופשת לידה אימא חזרה לעבודה וכל בוקר הגעתי לסבתא בראשון לציון וכך הייתי שנתיים.(טיפלה בי מהבוקר עד הערב).תחביביי:  crosffit   והיפ הופ כדורגל.חבריי: יותם יובל שליו דניאל .ל. רועי ועוד.
 
 
לסבתא,
תודה על שהשתתפת בתוכנית "הקשר הרב דורי"והגעת בכל שבוע לבית הספר.למדתי הרבה עליך ועל המשפחה מהעבודה המשותפת שלנו.
באהבה תמיר
 
 
העשרה:
היהודים בגבס שבתוניסיה :" ממחציתה השנייה של המאה ה-10 קיים קשר בין העיר גאבס לבין גאוני בבל בדרך של שו"ת ממנו עולה כי הקהילה היהודית התגוררה ברובע עירוני צפוף בתוך החומות – מעין גטו מרצון. עיקר עיסוקם של היהודים באותה תקופה היה בסחר פנים בנכסי דלא- ניידי, סחר חוץ, חקלאות, ובשאר המלאכות. התחום העיקרי שעסקו בו היה נכסי דלא- ניידי, בתחכום גבוה יחסית לתקופה.
יהודים רבים, בניגוד לקהילות יהודיות בסביבה היו בעלי אדמות, שדות ופרדסים. הם פיתחו מערכת השקיה מתוחכמת על ידי תעלות, חפרו בארות וכיו"ב. חלקם החכירו את שדותיהם, חלקם עסקו בחקלאות ממש, וחלקם גרו על אדמותיהם ונתנו לערבים לעבד את השדות. בתחילת המאה ה- 11 התפרסמה בגאבס שושלת חכמים בני משפחת "אבן-ג'אמע" שזכתה להערכה רבה של גאוני בבל. חכמי אבן-ג'אמע הפכו לנושאי השררה בגאבס, תפקיד זה עבר בירושה, נציגיה המשיכו לשמש ברי סמכא מבחינה הלכתית עד המאה ה-12 ונראה כי הייתה חבורה של תלמידי החכמים שאליהם שלחו גאוני בבל תשובות, הבולט שבהם רבי משה בר שמואל אבן-ג'אמע, ושאר התלמידים: רבי יונה בר יוסף לוי, רבי יצחק בר שמואל, ורבי שלמה בר יהודה."
 
תשע"ו

מילון

לוסטרה
מנורה בתקופה קדומה

ציטוטים

”אחדות המשפחה היא ערך עליון. יש לעשות הכל כדי לשמור על המשפחה.“

הקשר הרב דורי