מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים לפני הטכנולוגיה

אנחנו במהלך תהליך העבודה המשותפת
אני בחנוכה בגן הילדים
החיים בתקופת שנות השישים

שמי חני, סבתא של נועה. היום אני בת 66 והסיפור שאספר היה כשהייתי בת 8, כאשר גרנו בשכונת חליסה שבחיפה, ברחוב סימטת גוש עציון.

השכונה

השכנים שלי עלו לארץ מאירופה וצפון אפריקה, כך שמכל בית בקעו דיבורים, מוסיקה ושיחות בשפות שונות וכמובן נחשפתי למאכלים ותרבויות שונות.

משפחתי מנתה 6 נפשות וגרנו בדירת 2 חדרים, כך שאני וארבעת אחי גרנו באותו החדר.

חיי היומיום

בחורף חיממנו את הבית בעזרת מנורת נפט, פעם בשבוע היה מגיע עגלון עם סוסה שגררה מיכל נפט וקנינו ממנו את הנפט בפח. כדי להגיע לשכונה הסוסה הייתה צריכה לעלות עלייה קשה וחלקה בימי החורף ובכל פעם כשירד גשם עמדתי בחלון והתפללתי שהסוסה לא תחליק בירידה ובעלייה כי היו כבר מקרים כאלו. בכל יום כאשר חזרתי מבית הספר אמי חיכתה לי בבית והכינה תבשילים על פתיליה והאוכל היה מתבשל לאט. בכדי לשמור על טריות היה ארגז פח גדול עם מדף עליון, שבו הכנסנו גוש קרח שהיינו קונים מדי יום מעגלון שהיה מגיע לשכונה ומוכר את הקרח.

בימי שלישי היה תבשיל קבוע מכיוון שזה היה יום הכביסה שנמשך יום שלם. כיבסנו בתוך פיילה גדולה עם מים חמים שחוממו על גבי פרימוס (כלי חימום ע"י כוהל). את הכביסה תלינו על חבלי כביסה שמילאו את החצר ואנו הילדים היינו משחקים בין הסדינים. בשכונה הייתה קבוצת חנויות: מכולת, קצב, ירקות, דגים וכלי בית. למכולת היה מגיע טנדר ומאחור היו לחמים טריים וחמים. כל אחד היה קונה לפי הצורך (שליש, חצי ולחם שלם). הלחם היווה חלק חשוב בארוחה, שלא כללה כל יום בשר.

את החלב קיבלנו כל בוקר ליד דלת ביתנו והשארנו את הכסף ליד מיכל ריק. החלבן היה מגיע לכל בית ובהתאם לסכום הכסף היה ממלא את המיכל. בקרבת השכונה היו בעלי מקצוע כגון: סנדלרים, ספרים, חייטים ועוד… הסנדלר היה מתקן לנו את סוליית הנעליים שנשחקה. היינו מביאים לו גם נעליים חדשות בכדי שישים לנו פרסות מברזל בחלק הקדמי והאחורי של הנעל שלא ישחקו מהר. החייט היה תופר לנו חלק מהבגדים, כמו שמלות ומכנסים, כי המחיר שלו היה יותר זול מהחנות.

החיים בשכונה

רוב המשחקים שלנו התקיימו מחוץ לבתים. אחרי שסיימנו את שיעורי הבית היינו יוצאים לרחבי השכונה וקוראים לילדים להצטרף למשחקים: שבע אבנים, קלאס, מחניים, עמודו, מחבואים, טלפון שבור, סוס ארוך, גולות, גוגואים ועוד…

אבי הקים לנו על גג ביתנו שובך יונים. היינו עולים אליו עם סולם שבנה אבי מקרשי בנייה. בשלב מסוים קנינו טלוויזה שחור לבן וטלפון חוגה, היינו היחידים בשכונה עם טלפון וטלוויזה וכל השכונה הייתה באה אלינו לצפות בטלוויזה. קיבלנו שיחות טלפון עבור השכנים והיינו קוראים להם לנהל את שיחתם הטלפונית. האימהות שלנו בצהריים אחרי שסיימו את עבודות הבית היו יושבות ומשוחחות עם השכנות. דלתות הבתים היו פתוחות ולא נעולות מכיוון שלא פחדנו מגנבים כמו היום.

סבא וסבתא נפגשים

הכרנו בעיר חיפה בעודנו חיילים. כל החברים היו נפגשים בבית הקפה. ביניהם היה סבא של נועה. מבית הקפה היינו הולכים לבאולינג לשחק וכך במהלך הזמן למדתי להכיר את סבא שמאוד מצא חן בעייני. כעבור שנה התחתנו באולם בת גלים, שכיום אינו קיים.

אני וסבא בצעירותנו

תמונה 1

אני בתקופת השרות הצבאי

תמונה 2

הזוית האישית

נועה מרגלית: החוויה הייתה מהנה, מעניינת ולמדתי המון על עברה של סבתי ועל תקופת ילדותה.

מילון

יום כביסה
יום שכולו מוקדש לכביסה

ציטוטים

”"כל יום אני מודה לאלוהים שאני איתך"“

הקשר הרב דורי