מאגר סיפורי מורשת

שמי סנדי, נולדתי בטורונטו שבקנדה לשני הורים שעלו מפולין. אחרי ארבע שנים נולדה אחותי רחל. היינו משפחה חמה וכיפית, אבל אחרי כמה שנים הורי נפטרו והשאירו אותנו אצל הדודים ללא ילדים. הפכתי לחצי אמא וחצי אחות. המצב מאוד קירב בינינו (עד היום הזה).

אחותי הקטנה ואני

בגיל 22 אחרי גמר הלימודים באוניברסיטה החלטתי לראות את העולם. ביקרתי באירופה והגעתי לישראל להיפגש עם דוד שלא הכרתי קודם. הפגישה איתו (האח של אבא שלי) מאוד ריגשה אותי, והחלטתי להמשיך את הביקור פה. נפתח אולפן ברמת דוד וקיבלתי הזדמנות גם לעבוד וגם ללמוד עברית. התלהבתי מהחיים בארץ, מפתיחות האנשים וממשמעות החיים. אחרי האולפן חיפשתי עבודה בתל אביב, ושם הכרתי את בעלי, יליד הארץ. התחתנו אחרי כמה חודשים והיה ברור שנבנה בית ומשפחה בארץ. נולדו לנו ארבעה ילדים ואחת עשר נכדים, כולם בארץ.

בילדותנו

הפרידה מאחותי לא הייתה פשוטה, במיוחד בשנים בהן הקמנו משפחות (היא בטורונטו ואני בחיפה). לא היה כסף לנסיעות ושיחות טלפון היו מוגבלות לשלוש דקות, למכתב לקח עשרה ימים להגיע ועוד עשרה ימים לתשובה, לכן לא היו תגובות מידיות כמו היום עם הסמארטפון. הייתה לנו בת שהייתה בת שנה ואז בעלי רצה ללמוד תואר שני, והחלטנו לנסוע לקנדה לתקופה של כמה שנים. שם נולד הבן שלי והספקנו להכיר ולבלות עם המשפחה שם. החזרה לישראל אחרי חמש שנים הייתה לי קשה מכיוון שהפעם באתי בתור אימא לשני ילדים ולא היו כל הפינוקים היומיומיים שהיו בקנדה. בכל זאת אחרי שנה הסתגלתי והתחלתי להרגיש בבית. נולדו לי עוד בת ועוד בן. היום כולם כולם נשואים עם ילדים וגרים בקרבתנו. במשך השנים אחותי נשארה בקנדה והקימה משפחה עם שלושה ילדים, ולעומת זאת דאגנו להמשיך לשמור על הקשר בינינו ובין משפחותינו.

משפחתנו

לסיכום, המסר שהעברתי גם לילדיי הוא החברות בין אחים (אפילו שיש מרחקים עצומים), שזה נכס שצריך לעבוד עליו ולשמר אותו וזה יוצר הרגשה של שייכות ואחווה הדדית.

מן האלבום המשפחתי

הזוית האישית

סנדי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי עיטם למלמן ופז שרוני. התכנית נערכה בביה"ס סולם צור בקיבוץ גשר הזיו, התשע"ט.