מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים חדשים בצל השואה

סבתא ורד ותמר
ורד בצעירותה
סיפורה של משפחת דוידי

סיפורי מתחיל כאשר סבתי פרידה לבית טאוב נולדה בשנת 1910. היא גדלה באיזור של דוברי גרמנית ובביתה, כמו אצל כל היהודים, דיברו אידיש.  היא גדלה בבית מבוסס מאוד והתחתנה עם מרדכי משה גרוניך. נולדה להם בת אחת ששמה סידוניה גרוניך (שהיא אמא שלי וסבתא רבה של תמר).

תקופת השואה

באותה תקופה החלו באיזור שבו גרו, אירועים של אנטישמיות נגד היהודים. וכאשר אמא שלי היתה בת שמונה, הרוסים הוציאו את כל היהודים מהעיר שהם גרו בה והובילו אותם כמה חודשים בקור ובבוץ ובחורף של אירופה, למחנה עבודה שנקרא: טרנסניסטריה. הם הוכנסו לחדרים קטנים, כל משפחה קיבלה חדר קטן בתנאים סניטרים קשים מאוד והם חיו שם כחמש שנים. בזמן הזה אבא של אמא שלי חלה ומת והם נשארו לבד. אמי לא אהבה לדבר על התקופה הזו וכמעט לא סיפרה דבר על התקופה הקשה שהייתה להן.

תמונה 1

כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה והגרמנים הובסו, אמא שלי וסבתי חזרו לעירם אבל מצאו את האיזור בו גרו, הרוס לגמרי. הן החליטו לעלות לארץ ישראל.

אמי שהייתה אז בת 12, כשהחליטה לעלות לארץ התחברה לקבוצת גורדוניה שהיו בה שליחים שהעלו ילדים ונוער לארץ ישראל.

תמונה 2

סבתי מצאה בעל חדש התחתנה איתו וגם הם החליטו לעלות לארץ. אבל אמי לא רצתה לעלות עם אמא שלה והעדיפה  לעלות עם הנוער לבד לארץ.

הסיפור של אמא ואבא שלי (סבא וסבתא רבא של תמר)

ההורים שלי הכירו בתנועת הנוער גורדוניה ברומניה. אבא שלי נולד בשנת 1929 בעיר רומן ושם הייתה תנועת הנוער שהעלתה נערים לארץ שיוכלו ליישב את הארץ.

אבא שלי היה יתום מאם (אמא שלו נפטרה ממחלה בצעירותה) והוא גדל עם אמא חורגת ולכן גם הוא רצה לעלות לארץ ולבנות חיים חדשים בארץ.

ושם ההורים שלי ניפגשו, לאבא שלי קראו דונאל  דוידוביץ  ולאמא שלי קראו סידוניה והם היו מיועדים להגיע לקיבוץ ניר עם בדרום.

הם עלו לארץ  בשנת 1946, היו כמה חודשים במחנה מעצר בעתלית, כי הבריטים ששלטו בארץ לא נתנו להם להגיע לקיבוץ. המורה שלהם מהקיבוץ היה בא ללמד אותם ולהכין את הנוער לחיים בקיבוץ ניר-עם. ושם גם "עיברתו" את השם שלהם, לאבי קראו דן דוידי (במקום דונאל) ולאימי קראו שרה (במקום סידוניה). אחרי כמה חודשים הם הגיעו לניר עם כתנועת נוער ושם הם למדו כמו ילדי הקיבוץ.

גם אמא שלי וגם אבא שלי היו תלמידים טובים מאוד, הם התגייסו לפלמ"ח ועבדו בקיבוץ ובנו אותו. והיו הרבה אירועים של פיגועים עם הערבים בסביבה שלא רצו את היישובים היהודים.

בשנת 1948  בחודש מאי הוקמה מדינה ישראל, ההורים שלי מספרים שהם שמחו מאוד מאוד רקדו שרו ובאותו לילה הערבים התקיפו אותם והמשיכה מלחמת השיחרור.

אבא שלי עבר לצה"ל כמו כל הפלמ"ח והיה בקורס קצינים עם יצחק רבין, ובתפקידו הוא היה האדם ששמר על האיזור, וכל פעם שקרה משהו ביטחוני הוא טיפל בזה. בשנת 1950 ההורים שלי התחתנו בקיבוץ ואני נולדתי .

תמונה 3

כשהייתי בת שנה הורי עזבו את הקיבוץ, מפני שהלינה המשפחתית לא התאימה להם, ועברו לגור בעיר אשקלון. בשנת 1955 אחי נולד, אבי השתתף במלחמת קדש, כקצין  ולאחר מכן, עבד כמורה לחקלאות.  לימים התקדם בעבודתו ונהיה מנהל בית ספר. ואמא שלי עבדה כל חייה בלישכת המס.

הסיפור של סבתא שלי – אמא של ורד- סבתא של תמר

היא נישאה ברומניה פעם שניה עלתה לארץ עם האוניה "כנסת ישראל", לא הירשו להם להיכנס לארץ והובילו אותם לקפריסין ושם היו מחנות של הרבה יהודים שרצו להיכנס לארץ והבריטים לא הירשו להם. רק כאשר קמה המדינה שיחררו את כל היהודים מקפריסין. הם עלו לארץ וגרו בהרצליה משם עברו למושב משמרת ושם הם גרו כל שאר החיים. לסבתי נולדו עוד תאומים עדינה ושלמה שנולדו במאי 1948 בדיוק כאשר קמה המדינה.

סבתא ורד

החיים עברו עלינו בעיר אשקלון, חיים רגילים ביותר. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים והייתה תקופה מאוד סוערת ולא רגועה בארץ.

בשנת 1969 התגייסתי לצה"ל שירתתי כסמלת סעד בגדוד תותחנים 403 ובמסגרת השירות הייתי בכל חצי האי סיני, היה שירות מעניין מאוד. הכי מעניין היה ששם היכרתי את בעלי (סבא של תמר) שרגא מזור ובנינו משפחה. נישאנו בשנת 1971, גרנו באשקלון, נולדו לנו הנסיכות מתת ומיטל ( אמא של תמר) שרגא היה חבר אגד ואני עבדתי כמורה באשקלון.

כשמתת היתה בת 3 חודשים פרצה מלחמת יום כיפור, 1973, והמעניין היה שיצאנו לטייל עם התינוקת שלנו ביום כיפור ופתאום ראינו בדרך מלא מכוניות צבאיות ואוטובוסים. שרגא עצר את האוטובוס אמרו לו שפרצה מלחמה, הוא עלה לאוטובוס וחזר אחרי חצי שנה שהוא לא היה בבית. אני נשארתי בבית של ההורים שלי וכשהוא חזר וניסה לחבק את מתת היא לא הכירה אותו ובכתה.

בשנת 1976 נולדה מיטל אמא של תמר. גרנו באשקלון החיים היו רגילים ושקטים מיטל הייתה בתנועת הנוער העובד והלומד הייתה גם חניכה וגם מדריכה. בשנת 1987 נולד לנו ילד דן (שקרוי על שם סבא שלו) ובשנת 1994 עברנו לגור באשדוד. שרגא התחיל לעבוד בחברת חשמל, אני עבדתי כמורה בבית ספר מקיף ד. מתת התחתנה בשנת 2005, ומיטל  התחתנה עם אשר בנישו בשנת 2006, והם ההורים של תמר הנסיכה שלנו נכדתנו הבכורה והמקסימה שרוצה לדעת  ומתעניינת בסיפור החיים שלנו.

תמונה 4

הסיפור של בעלי שרגא סבא של תמר

ההורים של סבא שלי הכירו פה בארץ. בנימין אבא של סבא נולד בשנת 1915 בגרמניה ובשנת 1931 בעקבות האנטישמיות בגרמניה הוא עזב את הבית ועלה לבד לארץ ישראל. הוא עבד במפעלי ים המלח כשרק בנו אותם, גר באוהלים ולימים הצטרף לקבוצה שבנתה את קיבוץ כפר סאלד בצפון.

גם אמא של סבא שלי ( בלה) שנולדה בשנת 1921, והיא חייה כיום בבית אבות בבאר שבע, הגיעה עם עליית הנוער לארץ, עבדה במפעלי ים המלח, שם הכירה את בנימין ושם הם התחתנו ובנו את ביתם בקיבוץ כפר סאלד בצפון. לסבא שלי יש 4 אחים.

סבא השתתף בכל המלחמות שהיו בארץ, במלחמת ששת הימים הוא קיבל צל"ש מהרמטכ"ל על עבודה תחת אש.

עץ המשפחה

תמונה 5

הזוית האישית

תמר: מאוד נהניתי לעבוד עם סבתא. אהבתי לגלות הרבה דברים חדשים, על סבתא שלי וחייה שלא ידעתי קודם. גם נהניתי לגלות דמויות במשפחה שלא הכרתי אף פעם. אני חושבת ש"הקשר הרב דורי" הוא פרוייקט חשוב כי זה טוב לעבוד עם סבתא כי היא מספרת את סיפורה, שזה מעניין מאוד וגם לדעת שהסיפור שלה יישמר לעד.

סבתא ורד: התרגשתי מאוד כשתמר שאלה אותי אם אני מוכנה להשתתף בפרויקט "הקשר הרב דורי", נהניתי מאוד, נפגשתי עם תמר ושאר קבוצות הסבים והסבתות, סיפרתי את סיפור משפחתי. אהבתי את הביקור בבית התפוצות. הקשר ביני ובין נכדתי האהובה התהדק תודות למפגשים הללו, שמחתי לקחת חלק בנישה של תמר בביה"ס שבו היא לומדת.

מילון

גפילטע פיש
הוא קציצת דג טחון, לרוב קרפיון, הנפוצה בעיקר בקרב יהדות אשכנז ומזרח אירופה. את הגעפילטע פיש נהוג לאכול בשבת ובימים טובים, בעיקר ראש השנה ופסח, אולם יש האוכלים אותו בכל ימות השנה.

ציטוטים

”אבא שלי עבר לצה"ל כמו כל הפלמ"ח והיה בקורס קצינים עם יצחק רבין “

הקשר הרב דורי