מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים הטובים להעסקתם של חברי עמותת המשקם

סבא ושיר במפגש בספריה
סבא רפאל ליד הכותל
קורות חיי מנקודת מבט על הטוב שבחיים

נולדתי בעירק בעיר בגדד בשנת 1939.
 
הייתי אח לארבע אחים וחמש אחיות. מצבינו הכלכלי היה בינוני ובגלל זה אחי נאלץ לעבוד (סנדלר), אימי עבדה כתופרת וחלק מאחי הגדולים עבדו וחלק מאחי הגדולים למדו. בשנת 1950 עלינו לארץ ואני הייתי בן 7 וישר עברנו למעברה של פרדס חנה וגרנו באופל. מצב הפרנסה היה בכי רע  ואבי עבד בהרבה עבודות.
 
מאוחר יותר עברנו לרמת השרון ואימי הייתה טבחית בקיבוץ הכפר הירוק ולכן מצבינו הכלכלי השתפר. אני הייתי בבית הספר וכל שנה עליתי שתי כיתות. בסיום לימודי  בבית הספר היסודי (כיתה ח) המשכתי ללמוד בבית ספר על שם מקס פיין הנמצא בתל אביב במגמה מקצועית (כרסם). בכדי להתקבל לבית הספר הנ"ל הייתי צריך לעבור את מבחני הכניסה כדי להתקבל. למדתי שלוש שנים ופעמיים קיבלתי תעודת מצטיין ועקב כך קיבלתי הנחה כספית גדולה לתשלום עבור לימודי בכדי להשלים את התשלום הכספי החסר עבדתי בחופשיים בחקלאות.
 
מיד בסיום לימודי התגייסתי לצה"ל בשנת 1956 נובמבר. שירתתי בחיל ההנדסה הקרבית בתפקיד נהג טנק. במשך שירותי הייתי שותף לשני מלחמות: מלחמת ששת הימים וסוף מלחמת סיני. דרגתי הצבאית בתום שירותי בצה"ל הייתה סמל.
 
לאחר השתחררותי מצה"ל התחלתי לעבוד במקצועי ככרסם בית חרושת לייצור ברזים וחמת. במקביל המשכתי ללמוד בבית ברל בתפקיד ארגון ומנהל. עברתי בהצלחה את לימודי ומיד מילאתי את התפקיד הזה בפועל במפעל חמת. כעבור ארבע שנים נרכשנו על ידי קונה יחד עם עוד שלושה מפעלים ובניהם מפעל חרסה המתקיים בבאר שבע. את התפקיד הנ"ל מילאתי עד יציאתי לפנסיה.  
  
במסגרת תפקידי (ארגון ומנהל) היה עלי לחפש עובדים שעלותם זולה. פניתי לארגון המשקם והצעתי כי אני אעסיק את העובדים של המשקם תוך הבטחה כי נתאים להם עבודה על פי מוגבלותם. על מנת שהקשר יצא לפועל הזמנתי את האחראי על המוגבלים ואת המנהל לכל אחד שצריך לתת התר כי אכן יש תחנות עבודה המתאימות למוגבלותם של המוגבלים. לאחר מספר פגישות בביקור בתחנות העבודה המוצעות נחתם הסכם עם המשקם על העסקת עובדים של המשקם במפעל. נקבע כי אחראי מטעם המשקם על עובדי המשקם בכדי לתת תרופות לעובדים על פי הוראות של הרופאים. לאחר כל הבדיקות ואישורם על ידי המוסדות ניתן יותר כי המפעל יכול להעסיק עובדים מטעם ההמשקם.
 
נחתם הסכם, בשנת 1996 התחלנו בשלב ראשון להעסיק כמה עובדים ועם פרישתי לגמלאות הגענו לחמישים עובדים כמובן שעובדי ההמשקם קבלו שכר על פי החוק שתי ארוחות כל יום נופש פעם בשנה מענקים על פי תפוקה, בגדי עבודה ועוד… אני מבקש לעלות על הכתב באיזה מוגבלים מדובר.
 
קטוע יד עוור, רגל תותבת, חירשים, אילמים ועוד… עקב המוגבלויות האלו לפחות פעם או פעמיים בשבוע היו עובדים של המשקם היו זקוקים באופן דחוף ביותר לטיפול בעובד שקיבל התקף עמד לרשותנו טלפון ישיר עם מגן דויד אדום. כעבור מספר דקות הוא היה אוסף את העובד של המשקם בכדי לקבל טיפול מתאים. עובדי המשקם ראו בי כאבא והיו קשורים אלי בצורה כנה והיו בטוחים איתי לכל בעיה אישית.
 
כשפרשתי לגמלאות הם הצטערו מאוד על כך.  בשנת 1994 קיבלתי תעודת הוקרה על היחס שקיבלו עובדי המשקם מהמפעל על תרומתי במשך השנים.
 
 

מקבל תעודת הוקרה

מקבל תעודת הוקרה
  
בנוסף לכך אני רוצה לציין כי עובדי המשקם הם עובדים רגילים כמו כל עובד אחר יש להם אחריות, משמעת, הומור ועם הזמן ראו עובדי המפעל בעובדי המשקם עובדים רגילים לכל דבר.
 
בבית הספר היסודי ברמת השרון החל הרומן בין אישתי לביני. אני הייתי אז תלמיד בכיתה ח' ואשתי המנוחה הייתה אז תלמידת כיתה ה'. אשתי עלתה לארץ בשנת 1951 מרומניה ואני עליתי לארץ בשנת 1950. התיידדנו ועם הזמן נקשרנו זה לזה. אחרי שחרורי מצה"ל המשכנו לשמור על קשר כל הזמן וגם בזמן היותי חייל בשירות סדיר.
 
בשנת 1962 נפטר אביה של אשתי המנוחה ובשנת 1964 החלטנו להתחתן (להקים משפחה) כאן החלו כל הבעיות. אמא של אשתי ואחיה התנגדו לכך שנתחתן. במשך תקופה ארוכה ניסינו לשכנע אותם בכדי שיסכימו שנקים משפחה. 
 

סבא ביום חתונתו

סבא ביום חתונתו
 
אני רוצה לציין כי שני האחים שלה היו חברים שלי והאמא מאוד חבבה אותי אבל כל זה לא הביא לכך שיתנו הסכמת לנישואינו.  למרות הקושי נישאנו, הולדנו יחד ילדים ובנינו משפחה לתפארת.
 
היום אני שותף לפרויקט , תכנית הקשר הרב דורי, יחד עם נכדתי המקסימה שיר. במסגרת המפגשים ספרתי לה את סיפורי ויחד תעדנו והעלינו סיפור זה.
 
העשרה
חמת ארמטורות ויציקות בע"מ הוא מפעל ישראלי לייצור ברזים, המוכר במותג "חמת".
המפעל החל את דרכו כ"חמת חברת יצרני מכשירים ומכונות" בדירה שכורה בגבעת הרצל בתל אביב, כמפעל שייצר ברזים ופרזול לנגרות בניין‏. בשנת 1944 הוא אוחד עם מפעל ברזל של "סולל בונה" בנחלת יצחק, שהוקם בימי מלחמת העולם השנייה לצורך ייצור נשק ומוקשים עבור הצבא הבריטי"
 
המשקם: "עמותה שעוזרת לאנשים בעלי מוגבלויות. משקם חברה לתעסוקת קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל בע"מ (או בקיצור: המשקם) היא חברה ישראלית לשיקום תעסוקתי של אנשים עם מוגבלויות בפריסה ארצית, בדגש על הפריפריה. המשקם, אשר הוקמה ב-1958, הנה "חברה מעורבת"‏ כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, הנמצאת בבעלות משותפת של כ-40% למדינת ישראל וכ-60% להסתדרות הציונית, אי לכך היא גוף הניתן לביקורת מבקר המדינה. חשוב לציין שלמרות שהמשקם הנה חברה בע"מ מעולם לא חולק דיווידנד."
 
תשע"ה

מילון

חמת ארמטורות ויציקות בע"מ
חמת ארמטורות ויציקות בע"מ הוא מפעל ישראלי לייצור ברזים, המוכר במותג "חמת".המפעל החל את דרכו כ"חמת חברת יצרני מכשירים ומכונות" בדירה שכורה בגבעת הרצל בתל אביב, כמפעל שייצר ברזים ופרזול לנגרות בניין‏. בשנת 1944 הוא אוחד עם מפעל ברזל של "סולל בונה" בנחלת יצחק, שהוקם בימי מלחמת העולם השנייה לצורך ייצור נשק ומוקשים עבור הצבא הבריטי

"המשקם"
עמותה שעוזרת לאנשים בעלי מוגבלויות. משקם חברה לתעסוקת קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל בע"מ (או בקיצור: המשקם) היא חברה ישראלית לשיקום תעסוקתי של אנשים עם מוגבלויות בפריסה ארצית, בדגש על הפריפריה. המשקם, אשר הוקמה ב-1958, הנה "חברה מעורבת"‏ כהגדרתה בחוק החברות הממשלתיות, הנמצאת בבעלות משותפת של כ-40% למדינת ישראל וכ-60% להסתדרות הציונית, אי לכך היא גוף הניתן לביקורת מבקר המדינה. חשוב לציין שלמרות שהמשקם הנה חברה בע"מ מעולם לא חולק דיווידנד.

ציטוטים

”אם אתה עושה משהו, עשה אותו מתוך חמלה ואהבה“

הקשר הרב דורי