מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים בצל מלחמות

נכדתי מיה ואני
בצעירותי
אבא של מיה נולד במלחמת יום הכיפורים

שמי גליה שחם. נולדתי בינואר 1950 ביום השלג בתל אביב, אירוע נדיר שלא חזר מאז. הארץ עטתה לבן לכבודי. באותו יום צילמו את אחותי בגן הילדים. גם אשר בעלי זוכר את היום בו נולדתי בזכות השלג… גם הוא היה אז בגן.

הוריי הגיעו לארץ מפולין, כל אחד מהם בנפרד, בשנות השלושים של המאה הקודמת. הם הגיעו מתוך אידיאלים ציוניים והבנה שאין ליהודים מקום בטוח באירופה.

סיפור החיים שלי מתחיל ומלווה במלחמות.

הוריי הכירו זה את זה בחיפה בימי מלחמת העולם השנייה, כשאבי כבר היה חייל בצבא הבריטי ושניהם כבר ידעו שלא נותר אף אחד ממשפחותיהם שנשארו באירופה ושכל בני המשפחה, הורים, אחים, אחיות נספו. הם נישאו, נאחזו זה בזה והמשפחה החדשה שהקימו במהלך השנים הייתה הדבר החשוב והמקודש להם ביותר, הבנות, הנכדים והנינים.

אבי יצא עם הבריגדה היהודית לאירופה להשתתף במלחמה האיומה שהתרחשה שם והשתתף בקרבות באיטליה בבלגיה ובהולנד. בארץ נשארה אימי שנשאה בבטנה את אחותי. אבי זכה לראות את בתו הבכורה, אחותי, לראשונה רק שכבר הייתה בת חמישה חודשים, אחרי שחזר לארץ עם תום המלחמה.

עם קום המדינה היה אבי קצין בצבא והשתתף בהגנה על מקווה ישראל במלחמת העצמאות. אני נולדתי במקווה ישראל שנתיים אחרי מלחמת השחרור.

בהיותי בת שש פרצה מלחמת סיני (מבצע קדש) ואני זוכרת שאבא שלי חפר בור בקרבת ביתנו בפתח תקווה, כדי שנוכל להסתתר בו מפני הפצצות מטוסי האויב ויצא להשתתף במלחמה. באותה מלחמה חטף אבי רסיס שלמרבה המזל חדר לקופסת מתכת שהייתה לו בכיס השמאלי של החולצה. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לולא הייתה שם קופסת המתכת שספגה את הרסיס.

כשהייתי בסוף לימודי בתיכון, בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת הימים. כל חברי למחזור התגייסו לצבא מיד אחרי המלחמה ואילו אני, שהייתי צעירה מכולם בחצי שנה, קיבלתי פטור משירות כי חשבו שאין צורך בבנות בצה"ל באותו זמן. נרשמתי ללימודים באוניברסיטה, שם פגשתי את אשר בעלי, נישאנו בסוף שנה ב' ואחרי כשנתיים במהלך הלימודים לתואר שני נולד בנינו הבכור אורי.

1973– מלחמת יום הכיפורים, אורי בן כמעט שנתיים ואני בהריון מתקדם. אשר גויס מיד ומלבד גלויות מעודדות ששלח לי, לא ידעתי מה איתו. ואז, יום אחד מצלצל הטלפון וקול צרוד מאוד על הקו: אני בבית חולים, נפצעתי, עברתי ניתוח, את צריכה לשמוח, חזרתי מהתופת.

 

תמונה 1
הגלויה ששלח בעלי אשר שחם מהמלחמה והגיעה אחרי שנפצע

חודש שלם עבר עד שהשתחרר אשר מבית החולים וחזר הביתה. ביום שבו חזר הביתה נסענו לבית החולים ללדת את נועם, בננו השני, אבא של מיה. באותה מלחמה נהרגו רבים. בחדר הלידה היו איתי נשים שהבעלים שלהם לא חזרו.

תמונה 2
נועם, אבא של מיה, נולד ביום שבו אביו הפצוע שב הביתה ממלחמת יום הכיפורים

בן כיתה שלי וחבר טוב יצחק מלצר נהרג במלחמה האיומה הזאת ואנחנו כל החברים נפגשים כל שנה על קברו ביום הזיכרון.

אשר כתב יומן שמתעד את רגשותיו ומה שעבר עליו יום יום במלחמה עד הפציעה ועד הולדתו של נועם. לימים נועם, אבא של מיה, כקצין בצה"ל ובתנו הצעירה רוני אחותו שרתו יחד במוצבים על גבול לבנון במבצע "ענבי זעם".

הזוית האישית

סבתא גליה: לצערי, המלחמות עדיין נמשכות, חיילים נהרגים והשלום אינו נראה באופק. אני מייחלת לכך שהדור הצעיר ישכיל לשאוף ולהגיע לשלום ושנוכל לחיות בשקט ובדו-קיום במדינה שלנו.

הנכדה מיה: אני חושבת שהסיפור של סבתא שלי מעניין מאוד ונהניתי.

מילון

לעטות
לכסות, להתעטף, ללבוש.

מלחמת סיני
מלחמת סיני (ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש", בערבית ידועה בשם "התוקפנות המשולשת" - العُدْوَان الثُلَاثِيّ) הייתה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת מחד לבין מצרים מאידך, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (ויקיפדיה)

ציטוטים

”ואז, יום אחד מצלצל הטלפון וקול צרוד מאוד על הקו: אני בבית חולים, נפצעתי“

הקשר הרב דורי