מאגר סיפורי מורשת

שמי ניסן, נולדתי באירן, בחודש ניסן. שם המשפחה נקרא כך על שם אהרון הכהן ואחר כך שינו אותו לאהרוני. נולדתי בתאריך: 1947417באירן בעיר גולפיגן. כל שנה משפחתי חוגגת לי מסיבת יום הולדת . בשנת 1957, כשהייתי בגיל 10 עליתי עם אמי ארצה.

ניתן לומר כי לאחר נישואי, התחילו לי חיים חדשים. חיים בעלי משמעות של הקמת משפחה משלי.

אני הייתי הילד הבכור, הרגשתי שיש עלי יותר אחריות מאשר על שני אחי הקטנים ממני. היו לי שני אחים. שהצעיר מבניהם, לצערי הרב, נפטר לפני מספר שנים ממחלה קשה והשאיר אחוריו ילדה בת שנתיים ואישה. גדלתי עם אימי בעיר מגורי גולפיגן באירן לאחר מות אבי בגיל צעיר. כשהיינו באירן לביתנו הגיע שליח שבא למטרת שכנוע שנעלה ארצה. הסוכנות היהודית היא זו שקבעה את מקום מגורינו. הגענו לאופקים שבנגב. כשבאנו ארצה כעולים חדשים בשנות החמישים גרנו בתוך פחונים, דבר שלא היינו רגילים אליו. בקרבת המקום היה רק צרכנייה אחת.

כילדים היינו משחקים בעיקר בכדור היה עשוי מסמרטוט. בשכונה שיחקנו חמש אבנים, תופסת, מחבואים, כדור סמרטוטים וקלפים של מסטיקים. כל הילדים היו יחד בשכונה. בעיר הולדתי באירן לא היו גני ילדים. בילדותי שיחקנו בתקופת החורף בשלגים הרבים שהיו יורדים. היינו צריכים ללכת לבית הספר מאות מטרים מין הבית על השלג שקפא. בתקופת ילדותי אהבנו לאכול ביצים קשות שהתבשלו כול הלילה על הפתילייה.

אני זוכר בעיקר את יום העצמאות הראשון שלי בתור עולים חדשים . הרגשתי שמחה וגאווה. בעבר בעיקר אהבתי לשמוע את יורם גאון, שושנה דמארי ויפה ירקוני ובועז שרעבי.

בישראל למדתי בבית ספר "אשלים "בעיר אופקים שבנגב שהיה ממוקם בגבעת חול. הרגשנו חלק מכולם אך השפה הקשתה עלינו בתקשורת עם אחרים. בתיכון למדתי בתיכון מקצועי בנגב שבאופקים. שם כבר היה כיף מכיוון שידענו את השפה והיו לנו המון חברים . לאחר מכן המשכתי את לימודי בבאר שבע במגמת חשמל.

האירוע הכי משמח הוא שנולד לי אח. הייתי כל כך נרגש. האירוע העצוב הוא שעזבתי את חברי שבנגב ועברתי למרכז הארץ.

שרתתי בחיל הקשר, נהניתי מאוד בתקופתי כחייל סדיר. בתור בוגר, השתתפתי במלחמת ששת הימים, ההתשה, כיפורים, שלום הגליל. היה קשה מאוד במלחמות שבהם השתתפתי. ובנוסף נפצעתי.

 מלחמת ששת הימים בסיני.

המלחמות בהם נלחמתי ובניהם נפצעתי, היו חוויות שעיצבו את דמותי וכן גם מות אחי והיה אירוע קשה ביותר עבורי.

את אשתי הכרתי בפארק הלאומי ברמת גן בשנת 1969. הייתי אז בן 22. יש ברשותי תמונות מן החתונה. היינו כבני 24. יש לנו שלושה בנים ובת אחת, יש לי תשעה נכדים.

 אשתי ואני יחד בחתונה.

אני רואה אותם בתדירות גבוהה מאוד (לפחות ארבע פעמים בשבוע). במשפחתי אנו שומרים שבת. נפגשים יחד כול המשפחה בביתי ואוכלים יחד. אנו אוהבים מאד את ה"ביחד", את המפגש בו מספרים חוויות, סיפורים, צוחקים ונהנים.

לאורך בגרותי עבדתי כחשמלאי ועסקתי במיזוג אוויר. למדתי מגמת חשמל. 14 שנות לימוד. מקום העבודה הראשון שלי היה כטכנאי טלפוני ומרכזיות כאזרח עובד צה"ל, אך פרשתי אחר שנה. בהמשך הלכתי לעבוד בחברת חשמל. למדתי מקצוע זה בחיל הקשר ונהניתי מעבודתי.

אחת מהחוויות הזכורות לי כאירוע משמעותי היה מלחמת "ששת הימים" . זו הייתה תקופה מתוחה מאד, לא הייתי הרבה בבית, הייתי בסיני ימים רבים.

 אשתי, אני ובני יחד בכותל שבירושלים.

במהלך חיי יצאתי לטיולים בטורקיה, ארה"ב. גם לשם ביקור משפחתי. אני אוהב לעסוק בספורט ולבקר את הנכדים המקסימים שלי. בעבר התנדבתי במשטרה וגם היום אני עוסק בכך.

את יומי בתור גילאי אני מחלק בעזרה למשפחתי: לאימי, לילדיי, לנכדיי ובהתנדבות בקהילה. כיום הייתי רוצה ללמוד מחשבים ואני כבר מתחיל בהשתתפות בתכנית הקשר הרב דורי השנה.

העשרה

אזרח עובד צה"ל: "אזרח עובד צה"ל או עובד צה"ל (בראשי תיבות אע"צ או ע"צ) הוא אדם המועסק על ידי משרד הביטחון, ועובד במסגרת צה"ל. עובד צה"ל אינו לובש מדים ואינו נמנה עם כוחות הצבא הסדיר, למרות שהוא עשוי לשמש במעמד של נגד או במעמד של קצין."

תשע"ה