מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חיים בהרמוניה

אני וסבתי בקשר הרב דורי
סבתי בבת מצווה שלה
סיפור החיים של סבתי, תמר אלקוסר

היסטוריה
נולדתי ב 18.5.1950, בת בכורה לטובה וקופל אידלבוים בבית חולים בלינסון בפתח תקווה. הורי ניצולי שואה הגיעו לארץ כל אחד בנפרד אחרי שרוב משפחתם ניספו בשואה. אמי טובה שהתה רוב זמן המלחמה בגטו ורשה ובאושוויץ וכמה פעמים הצליחה להינצל מתאי הגזים, ומאימת השוטרים הנאצים שרדפו אחריה עם כלבים איומים. אבי קופל גם הוא חווה את אימת השואה בגטו לודג' ואת סיפור ההצלה שלו נספר בפרק השואה.
 
הורי הגיעו לארץ ישראל דרך עלית הנוער ונפגשו באקראי על חוף ימה של תל אביב ומהר מאוד נישאו על ידי הרב גורן שהיה הרב הצבאי באותו זמן. גדלתי עד גיל 3 ביפו בשכונה של בולגרים, ומשם עברנו לגבעתיים ובגיל 7 עברנו לרמת גן שם חיו הורי עד יום מותם. למדתי בבית ספר עממי "המתמיד" ובתיכון "דביר" בגיל 18 התגייסתי לצבא (פרק השירות הצבאי אספר לחוד).
 
בשנת 1969 התחתנתי עם יצחק אלקוסר, ממוצא בולגרי, והקוריוז הוא שגרנו ביפו היינו שכנים בתור ילדים קטנים. בשנת 1970 נולד בני הבכור אלעד שהוא כיום אבא לשלוש בנות שהקטנה בהם היא עומר, שאיתה אני עושה את העבודה ל"קשר הרב דורי". גרנו בבת ים ובשנת 1983 עברנו לכפר סבא. עבדתי כמורה לזהירות בדרכים ואחרי כן עשיתי הסבה לתחום האופטיקה ואני כ- 30 שנה מנהלת חנות אופטיקה בכפר סבא. אלעד בזמן שירותו הצבאי הכיר את אסתר בן שאנן, הם נישאו ואחרי שנתיים נולדה שחר כיום היא משרתת בצה"ל, אחריה נולדה ליאור כיום תלמידה בתיכון "כצנלסון" ובת הזקונים עומר.
שירות צבאי 
התגייסתי לצבא הגנה לישראל ב- 20.10.1968. אחרי טירונות בבה"ד 12 הוצבתי בקריה בתל אביב באגף ההוצאה לאור של משרד הביטחון. בינתיים ערכו עלי תחקיר ביטחוני שבסופו שרתתי כמזכירה במשרד ראש הממשלה (דאז, לוי אשכול) באגף של הלשכה לקשרי מדע. היה לי שירות מעניין ביותר, היה לי אישור מיוחד ללבוש בגדים אזרחיים, והתפקיד שלי היה להיות אחראית בתחום איסוף ומחקר לגבי מדענים בארצות ערב. אחרי בדיוק שנה, ב- 20.10.1969 התחתנתי ובעקבות כך השתחררתי מהצבא, אבל התבקשתי להמשיך בתפקיד בתור אזרחית. המשכתי לעבוד עד שילדתי את בני הבכור אלעד. אחרי שלוש שנים ילדתי את אייל שהיום גם הוא גר בכפר סבא, נשוי לעינב ואבא לדביר ונריה, הם גרים בשיכון עליה ושומרים על אורח חיים דתי. אייל מנהל את רשת "קל וחומר". כשאייל היה בן חמש ילדתי את ביתי גלי. גלי גרה עם בעלה ערן בתל אביב ולה ארבעה ילדים. רומי'ה, אביגיל, נעמי ושניאור זלמן התינוק. הם חזרו בתשובה ושייכים לקהילת חב"ד.
שואה
כאמור בפרק ההיסטוריה סיפרנו על הורי שהגיעו לארץ כניצולי שואה, ואני כדור שני לשואה חייתי וגדלתי על סיפורים וחוויות רבות בתחום הזה.
 
אמי: טובה לבית ריכמן נולדה בפולין בעיירה קטנה ליד ורשה הבירה בשם "וורקה" בבית דתי לשמונה אחים ואחיות. בגיל ההתבגרות עבדה בתור תופרת בעיר הבירה בוורשה וכשפרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים הגיעו לפולין חזרה אמי לעיירה שלה ולמרבה הצער ראתה את הוריה וחלק מאחיה צועדים במצעד המוות למותם. כל חייה חיה בצל המראה הנורא הזה. מכיוון שאימי הייתה צעירה נלקחה מיד לגטו וורשה ואחר כך רוב זמן המלחמה שהתה בגטו אושוויץ. משם היא סיפרה לנו סיפורי זוועה שאיתם נאלצתי לגדול. כמו על תינוק קטן שרק נולד בגטו וניזרק מיד לאחר הלידה לפח אשפה בתקווה שמישהו רחמן ימצא אותו ויציל אותו. כי כנראה אמו נלקחה למשרפות. אכן אמי מצאה אותו וביחד עם עוד חברות לחדר גידלו אותו קראו לו בשם מוישלה, אבל לסיפור הזה יש סוף עצוב. הגרמנים לקחו את הילד שהיה בגיל שלוש ולא יודעים מה היה גורלו. אמי הרבתה לספר על מקרים רבים כיצד הצליחה להינצל מספר פעמים מהמוות. כיצד ברחה משוטר גרמני שרדף אחריה עם כלב גדול ונתן הוראה לכלב שיתנפל עליה, רק בגלל שגנבה קליפות תפוחי אדמה מהפח בשביל לאכול, כי תמיד היו כל כך רעבים. רק בגלל שהיא הייתה קטנה ורזה הצליחה פעמים רבות להתחמק מאימת הנאצים. וכך בסופו של דבר הגרמנים הציבו אותה לעבוד בבית חרושת לנשק. בתום המלחמה בעזרת הצלב האדום פונתה אימי למחנה הבראה לשוודיה.
 
משם הגיעה בשנת 1948 אחרי קום המדינה לישראל. היא שוכנה בבית החלוצות ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב. (המקום הנ"ל קיים עד היום, ומגיעים אליו היום בני נוער מחו"ל במסגרת "נעלה", המקום נמצא ממש ליד הבית שבו מתגוררת ביתי גלי וכל פעם שאנו עוברים משם הנכדות שלי מזכירות לי את הסיפור של אימי, למרות שהן לא זכו להכיר אותה).
 
אבי, קופל אידלבום, נולד בעיירה "פשיטיק" בפולין ליד העיר הגדולה "ראדום". שהיה בן חמש עשרה נחשף לפוגרום הגדול שהתרחש באזור שלהם, שבו נרצחו מאות יהודים, ואבי התחבא מתחת למיטה וכך ניצל. על הפוגרום הזה כתב המשורר הנודע "גבירצאיט" את השיר המפורסם "שרפה אחים שרפה". כשפרצה מלחמת העולם השניה נלקחו כל בני משפחתו של אבי לגטו וכנראה נספו כולם מלבד אבי שהצליח להינצל. והוא הגיע לאושוויץ, ושם כנראה ראה את אמי.
 
לקראת סוף המלחמה הגרמנים שהיו כבר נואשים ריכזו את כל היהודים הנשארים בבור גדול ביניהם היו אבי ועוד שני בני דודיו, גרמנים שעמדו מסביב לבור התחילו לירות באנשים ולהרוג אותם עד שהגיע שליח גרמני וצעק להם: המלחמה נגמרה, תברחו! ואז אבי שנשאר בחיים וגם שני בני דודיו התחילו לטפס על הגופות להיחלץ מהבור. שהם הצליחו התחילו לברוח עד שפגשו את אנשי הצלב האדום שרצו לעזור להם ובעזרתם הם הגיעו לשוויץ. שם היה אבי שלוש שנים ובשנת 1946 הגיע לארץ דרך עלית הנוער ישר לקיבוץ תל עמל (היום ניר דוד) אבי לא אהב את חיי הקיבוץ. הוא עזב לתל אביב והתגייס לצבא בדיוק שפרצה מלחמת השחרור. בצבא הוא שירת בתור טבח תחת פיקודו של יצחק שדה.
 
באחד מחופשותיו בתל אביב בזמן שטייל על שפת ימה של תל אביב ראה במקרה את אימי, זכר אותה מאושוויץ, ואחרי שיחה קצרה הם הפכו בני זוג ומהר מאוד התחתנו. (כל אנשי ניצולי השואה חיפשו להקים משפחו בישראל מהר מאוד). הם גרו בבית נטוש ביפו שם נולדתי ואחר כך אחותי.
 
עומר למדה במהלך המפגשים על סיפורי השואה של משפחתנו, ועל ההיסטוריה שלי. עומר למדה גם על השירות הצבאי שלי ואיך אני וסבא הכרנו. מילים חדשות שלמדה הם:*פוגרום- פרעות בדרך כלל ביהודים.*קוריוז- מקרה מצחיק ומוזר. לציטוט בחרנו את הביטוי בעל מסר ומשמעות לגבי משפחתינו: העולם הוא במה ואנו השחקנים.
 
שרידי משפחתנו שניצלו בשואה ועלו לארץ ישראל הקימו משפחה חדשה, ילדינו שירתו בצבא והקימו משפחות מכל מיני עדות. ואנו היום מנהלים משפחה למופת, משלבים את המנהגים והמאכלים מכל העדות (בולגרים, תימנים, מרוקאים, פולנים, פרסים) חיים בהרמוניה, דתיים וחילוניים, והכי אנחנו ישראלים ואוהבים.

מילון

פוגרום
פרעות בדרך כלל ביהודים

קוריוז
מקור מצחיקמוזר

ציטוטים

”העולם הוא במה ואנו השחקנים “

הקשר הרב דורי