מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייל התותחנים, השירות של יוסי רוזנברג

סבא יוסי ואני
סבא יוסי בצעירותו
המשפחה באוקריינה

נולדתי ברומניה בשנת 1946, הוריי שמואל ופפי שהו במחנה ריכוז באוקרינה בין השנים 1941-1945. המחנה שוחרר על ידי הצבא האדום (הצבא הרוסי). לאחר שחרורם מהמחנה הוריי חזרו לעירם ואבי התחיל לעבוד בתור מורה בבית ספר מקצועי שמומן על ידי הג'וינט (אגודה אמריקאית שסייעה ליהודים אחרי מלחמת העולם השנייה).

בשנת 1951 כשהייתי בן 6, בית הספר נסגר הוריי עברו לעיר אחרת שגרתי בה עד עלייתי לארץ.

הוריי הגישו בקשה לעלות לארץ ישראל בשנת 1956 ובגלל המספר המועט של היהודים שהורשו לעלות לארץ עכבו את יציאתנו עד שנת 1964. מרומניה הגענו במטוס לעיר נפולי שבאיטליה ולאחר שבועיים עלינו על אוניה ולאחר עשרה ימים של הפלגה הגענו לנמל חיפה.  הגענו ביום שישי בערב 4.4.1964. ובגלל כניסת השבת שהינו באוניה עד מוצאי שבת. במוצאי שבת עלינו על אוטובוסים ונשלחנו לעיר קריית גת שאני גר בה עד היום. לאחר כחודש לפי בקשתי נשלחתי לאולפן בקיבוץ רמת דוד שבצפון. בגלל העלייה הגדולה מרומניה באותה תקופה רוב התלמידים באולפן היו יוצאי רומניה ודיברנו בינינו רומנית. למדנו באולפן ארבע שעות ביום בכל מיני ענפי משק.

אחרי כחצי שנה בקיבוץ גויסתי לצה"ל. באותה תקופה, לא היה אולפן בצבא ונשלחתי ישר לחיל התותחנים, למרות העברית הדלה.

 

תמונה 1
                           בטירונות בתותחנים

בגלל השפה הדלה, התקופה הראשונה כחייל הייתה לא פשוטה. היינו צריכים לשמור בלילה וכל אחד היה אחראי להעיר את זה ששומר אחריו. בגלל שלא כל כך הבנתי את ההסבר, לא הערתי את זה שהיה אמור לשמור אחריי והלכתי לישון. במקום להתעורר בחמש ולהתחיל אימונים, כולם התעוררו אחרי השעה שש. התחילו לבדוק מי שמר ואת מי כל אחד העיר. כשהגיעו אלי שאלו אותי אם שמרתי ועניתי שכן. מי שהיה צריך לשמור אחריי אמר " לא שמרתי, רוזנברג לא העיר אותי". אני לא הבנתי מה רוצים ממני. היה משפט אצל המ"פ על שינה בשמירה והוא הקריא לי את פסק הדין "במקרה של שבירת שמירה – מקסימום עונש שבע שנות מאסר". שבע – הבנתי, שנות ומאסר – לא הבנתי. שאלתי אותם למה הכוונה ואחרי שהסבירו לי בעברית קלה הייתי בהלם. אח"כ הסבירו לי שלמ"פ בדרגת סר"ן אסור לתת עונש מעבר ל 14 יום.

אחרי הטירונות התחלתי קורס מודדים צבאיים. שירתתי כמודד ומשנה טכני בחיל התותחנים במשך כל השירות.

לקראת סוף השירות, ביוני 1967, התחילה מלחמת ששת הימים. הגדוד שלי נשלח לדרום, לאזור צומת מגן. היינו בהמתנה לאורך גבול עזה וסיני שהיה אז תחת שלטון מצרי כשבועיים עד שהתחילה המלחמה. במלחמת ששת הימים הגדוד שלנו התקדם יחד עם יתר הצבא ובלחימה נגד צבא מצרים הגענו עד תעלת סואץ.

תמונה 2
                                               תעלת סואץ במצרים

תמונה 3

 

לצערי הרב, זאת לא הייתה המלחמה האחרונה שהשתתפתי בה. בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום כיפור, התרחשה מלחמת ההתשה, שנמשכה כמה שנים. במלחמת ההתשה השתתפתי כחייל מילואים כ- חודשיים בשנה.

במלחמת יום כיפור גויסתי כחודשיים אחרי החתונה ונעדרתי מהבית כשישה חודשים. לצערי באותה מלחמה נפצעתי מרסיס פגז ולאחר שבועיים בבית חולים שדה חזרתי לשירות.

החוויה הישראלית שלי- 70 שנה למדינה

תמונה 4

"הפגישה הראשונה שלי עם הישראלים הייתה כשנשלחתי לאולפן ללמוד עברית בקיבוץ רמת דוד שבצפון. ההלם הראשוני בפגישה עם אנשי הקיבוץ היה בקבלת שבת ביום שישי הראשון בקיבוץ שעשו לנו קבלת שבת לכל העולים. כנהוג בחו"ל התלבשנו בבגדים חגיגיים. בהגיענו לחדר האוכל של הקיבוץ קיבלנו את ההלם הראשון. ראינו את בחורות הקיבוץ עם מכנסיים קצרים ובחורים עם מכנסי חאקי כאילו באו ליום עבודה ולא לארוחה חגיגית.

כשנכנסנו הרגשנו מבטים וצחוקים ולא הבנו על מה מדובר. כל אנשי האולפן היינו עם מכנסיים ארוכים, חולצות לבנות ונעליים. ניגשנו אל המדריכה ושאלנו על פשר הצחוקים והמבטים המוזרים. אחרי שהבנו על מה מדובר ניגשנו למחסן של הקיבוץ וקיבלנו בגדים מתאימים לערב קבלת שבת בקיבוץ, זאת אומרת מכנסי חאקי, חולצות חאקי וסנדלים.

זאת הייתה החוויה הראשונה שלי בפגישתי הראשונה עם הישראלים (הקיבוצניקים).

בהמשך בקיבוץ חולקנו לקבוצות עבודה ברפת, בשדה פלחה וחדר אוכל. היינו לומדים עברית באולפן ארבע שעות ביום וארבע שעות היינו עובדים לפי איפה ששייכו אותנו. אחרי חצי שנה באולפן עם שפה דלילה (עברית) התגייסתי לצבא. רק החוויה בצבא זה סיפור נפרד שמקווה לספר אותו בהמשך".

הזוית האישית

סבא יוסי – מאוד נהניתי להיות עם הנכדה שלי בתכנית הקשר הרב דורי. זו חוויה שאני אזכור תמיד. התרגשתי מאוד מהפרויקט שהיה לדעתי חוויתי ומעניין. התרשמתי מאוד מיתר המשתתפים ומהקשר החם בין הסבים והסבתות לנכדים שלהם. הצורה המאוד מכבדת של צוות בית הספר וענת במיוחד שידעה לנווט את הפרויקט בצורה מאוד טובה ונעימה.

מאיה – במהלך הפרויקט חיזקתי את הקשר עם סבי, למדתי הרבה דברים חדשים על סבא, על תקופתו וחייו בארץ ובחוץ לארץ. נהניתי מאוד להשתתף ולהיות חלק מן הפרויקט של הקשר הרב דורי.

מילון

בוטושני
היא עיר הבירה של מחוז בוטושני, בצפון מזרח רומניה, המונה נכון ל- 2011 כ- 106 אלף נפש.

ציטוטים

”אבי תמיד אמר לי :"לא לקנא באחרים ולהיות מרוצה ממה שיש לי".“

הקשר הרב דורי