מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי משה נתן, נולדתי באוסטרליה בעיר סידני בשנת 1936. להורים שלי קוראים דוד וטובה נתן. יש לי אח תאום בשם טוני ואחות בשם הלן.

עליתי לארץ ישראל לבד בגיל 22 בתחילת החיים שלי פה בישראל הייתי תקופה באוניברסיטת בר אילן לאחר שהבנתי שזה לא מתאים לי הציעו לי ללמוד תורה בישיבה בבית וגן: "קול תורה". מסיבות כלכליות עזבתי ועברתי ל"ישיבת מרכז הרב". לאחר תקופה שלמדתי במרכז הרב עזבתי והלכתי ללמד אנגלית בכל מיני מקומות בארץ.

אחרי שלוש שנים שהייתי בארץ שלחו לי צו גיוס, התגייסתי לנח"ל בקיבוץ לביא בצפון הארץ. אנחנו כל מתנדבי המח"ל התגייסנו לצנחנים.במהלך שירותנו צנחנו בסביבות ה-40 פעמים, במלחמת ששת הימים ויום כיפור. בתחילת האימונים היה לי חבר שפספס ונפצע הוא ירה בעצמו, החובש חבש אותו, בצד אחד ירד לו דם מהרגל ופינו אותו לבית חולים.הוא נשאר בבית חולים לשבועיים לאחר מכן שחררו אותו מהצבא.

במלחמת ששת הימים היו בעיות היינו צריכים ללכת בין רחובות לרמלה היה קיבוץ בשביל לחפור בו כדי שאנשים יסתתרו בתוך הבורות במקרה של מלחמה. בתחילת מלחמת ששת הימים לקחו אותי באוטובוסים לכיוון מצרים, אבל כשהגנו לבאר שבע אמרו לנו לחזור לגבעת התחמושת שבירושלים, מכיוון שלא היו צריכים אותנו. בירושלים חיכינו עד יום חמישי ולאחר מכן נסענו לכיוון טבריה. תושבי טבריה טיפלו בנו מכוון שידעו שאנחנו הולכים למלחמה. מטבריה התחלנו ללכת ברגל דרך כפר נחום היינו בכפר ערבי בשם "דואידגת", שבו דרך אגב היינו שם במילואים לפני המלחמה. בכפר דואידג'ת  התחלנו לחסל את המחבלים שהיו שם. במוצאי שבת שמענו ברדיו שנגמרה המלחמה ולאחר מכן חזרנו לכיוון טבריה עד לירושלים ומשם שחררו אותנו הביתה.

במלחמת יום הכיפורים הייתי בן 30. גרתי באשדוד והתפללנו בבית כנסת ביום כיפור, ופתאום קיבלנו הודעה שמתחילה מלחמה. מיד חזרנו הביתה וארגנו את המקלט שאם נצטרך להשתמש בו. למחרת הבוקר נסענו לרמלה כדי להתגייס לתוך המלחמה. מרמלה לקחו אותנו באוטובוסים לכיוון הצפון. כשהגענו לגולן חלק מהצנחים נכנסו למלחמה והחלק השני נשאר ולא נכנס למלחמה, רק אם יצטרכו. נשארנו שם עד להודעה החדשה והיינו בכוננות. לאחר זמן הטיסו אותנו לכיוון דרום כדי להיות בכוננות. היינו שם בזמן חג הסוכות.

בסיום המלחמה חזרתי הביתה לאשדוד ולאחר תקופה, שוב פעם החזירו אותי לרמת הגולן והיינו באוהלים והיה שם קר מאוד וגם שהיינו בכוננות.

כיום אני גר בעפרה. יש לי ארבעה ילדים וחמש עשרה נכדים, וחמש עשרה נינים.

אני מאוד שמח שהחלטתי לעזוב את אוסטרליה ולעלות לארץ ישראל. זה היה מעשה ציוני שבער בי מאז גיל צעיר. אני שמח ששירתי בצה"ל במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים אני מאוד מסופק מכל העבודה הקשה.

הזוית האישית

חנה: היה לי מאוד כיף לעבוד עם משה, אני מאוד נהנתי והתרגשתי מכל הסיפורים שלו. למדתי המון ממנו. שמחתי לשמוע שהוא עלה לארץ ותרם מעצמו למען המדינה.

משה נתן: היה לי מאוד משמח לעבוד עם התלמידים. הם הקשיבו לי בסבלנות לכל הסיפורים שלי.