מאגר סיפורי מורשת

סיפורו המרתק של סבי אל"מ מיל יזהר גינתון

ילדות סבא בתל אביב

סבא נולד בתל אביב, כבן בכור, בבית חולים הדסה, שאחר כך עבר לירושלים. לסבא יש עוד אח ואחות.

הוריו ברחו מפולין לפני מלחמת העולם השנייה, עלו ארצה, והכירו בארץ. אבא של סבא היה בקבוצת האנשים הראשונה שעלתה והקימה את קיבוץ חניתה במסגרת יישובי חומה ומגדל, ואמא של סבא הייתה בקבוצת האנשים הראשונה שעלתה והקימה את קיבוץ שפיים, שאז קראו לה "הרצליה ג". סבא של אבא היה רב בפולין והמשפחה לפי המסורת שייכת לשבט הכהנים.

המשפחה כולה גרה בהתחלה בחדר שכור, ואחר כך עברה לדירה משלה באזור שומם ומרוחק בתל אביב שהיום הוא אזור בית החולים איכילוב. הבריטים עוד היו בארץ והוא זוכר את החיילים הבריטים ברחובות ואת ההפצצות על העיר תל אביב. לבית הספר הוא היה הולך דרך החולות במקום שבו נמצא היום היכל התרבות תאטרון "הבימה". הכסף נקרא אז: לירה, גרוש, מיל (10 מיל היה שווה גרוש). והגרוש היה מטבע שהיה בו חור באמצע (זה מונח שנשאר עד היום). סבא בצעירותו היה ספורטאי והיה בקבוצת האתלטיקה של הפועל תל אביב.

 סבא בגן עדה

תנועת הנוער

סבא היה מילדותו מגיל 12 חבר בתנועה המאוחדת בקן צפון בתל אביב ובהמשך זה אוחד עם תנועת "הנוער העובד" וקיבלה את השם "תנועת הנוער העובד והלומד בישראל". במסגרת תנועת הנוער היו פעילויות רבות ושם הוא רכש ערכים רבים של אהבת הארץ והאדם, תרבות הארץ ושירי מולדת.

בשנים האלו התבצעו "פעולות" פעם באמצע השבוע פגישה לדיון בערכים שונים, בימי שישי היה מפגש חברים שבו ישבו ושרו שירים ורקדו ריקודי עם, ביום שבת בדרך כלל נפגשו לפעילות ספורטיבית ושיחות ובמוצאי שבת פגישה חופשית שבסופה נהגו החברים ללכת לאכול פלאפל ולשתות גזוז. בתקופות החופשים של בית הספר נהוג היה  לצאת לטיולים ברגל בכל מיני מקומות בארץ, ומכאן ספג סבא את אהבת הארץ והכרת המקומות השונים.

בטיול התנועה

בתקופת החופש הגדול יצא עם כולם למחנה עבודה באחד הקיבוצים ששם עסקו בעבודה חקלאית כי התנועה חינכה לישוב הארץ לעבודה חקלאית שהמטרה היא לגבש לקראת הגיוס לצבא גרעין שיתגייס לנח"ל – זו הייתה המסגרת של תנועת הנוער – ואחר כך יצטרף וישלים את אחד הקיבוצים והמקום שהיה מיועד לגרעין של סבא הוא קיבוץ כפר עזה. סבא גם עשה קורס מדריכים בתנועה ואחר כך גם היה מדריך לחניכים יותר צעירים במשך מספר שנים. הטיולים נעשו כשכל הציוד, האוכל, המים ושקי השינה נמצא בתרמילי גב ומימיות וכל אחד נושא את הציוד על גבו, ובערב היו מדליקים מדורה "קומזיץ" ומבשלים תפוחי אדמה ושרים שירים. זו הייתה תקופה יפה שגיבשה את החברים שהגיעו ממספר מקומות בארץ והתגייסו אחר כך כחבורה מגובשת לצבא וחלק מהם נשארו חברים ובקשר עם סבא עד היום.

השירות הצבאי עד מלחמת ששת הימים

סבא התגייס לצבא בשנת 1962 במסגרת הגרעין ואת הטירונות עשה במחנה 80 שהיה בסיס הטירונים של הנח"ל (נוער חלוצי לוחם) בשנת 1963. הטירונות נמשכה אז כחצי שנה והייתה קשה ומפרכת, לא היו יוצאים הרבה לחופשות, לא היו טלפונים ניידים ולא היו ביקורי הורים.

טירונות במחנה 80

היה נהוג אז שהגרעין ממשיך למסלול התיישבות במסגרת הצבא ואחוז מסוים הולך לקורס פיקוד שהוא קורס מכי"ם וממשיך במסלול הצבאי. לקראת סוף הטירונות הייתה רשימת מועמדים והיו מחליטים יחד עם נציגי התנועה מי יוצא לקורס מכי"ם  וזה היה מותאם לצורכי הגרעין ומשימותיו ואפשר היה להחליף אנשים בהתאם לצורך. אולם את מי שהיה מספר אחד ברשימה (החייל הטוב ביותר) לא ניתן היה לשנות ולהחליף. מפני שסבא היה מספר אחד ברשימה הוא המשיך לקורס מכי"ם שהתבצע בבית ספר למכי"ם בשבטה שבנגב. הקורס היה יותר קשה מהטירונות ובמסגרתו גם עברו קורס צניחה:

לאחר הקורס סבא הוצב כמדריך טירונים במחנה 80. הוא היה בהתחלה מ"כ (מפקד כיתה) ולאחר מכן הועלה לדרגת סמל והיה בתפקיד סמל מחלקה, לאחר תקופת זמן מונה באישור מיוחד לתפקיד מ"מ (מפקד מחלקה) שזה תפקיד של קצין. בתקופה הזו הוא הכיר את סבתא שהייתה גם היא מפקדת של חיילות באותו בסיס. בשנת 1965 הוא יצא לקורס קצינים שהתבצע בבסיס ההדרכה (בה"ד 1) שהיה אז במחנה סירקין ליד פתח תקווה.

בסיום הקורס הוא חזר למחנה 80 בתפקיד מ"מ לאחר תקופה קצרה הוא מונה לסמ"פ, ולאחר זמן קצר כשקיבל דרגת סגן הוא מונה לתפקיד מ"פ (מפקד פלוגה). הפלוגה ביצעה פעילות מבצעית במקומות שונים בארץ. הפעילות הייתה תפיסת קו באזור חולתה ואלמגור (כורזים) בגזרה הסורית שהייתה מרובה בתקריות ירי וחדירות מסתננים, ושם איישו מוצבים, ביצעו סיורי גבול ביום ומארבים בלילה.

פעילות נוספת הייתה בקו הירושלמי מול הירדנים כשבתקופה ההיא (לפני המלחמה) העיר ירושלים הייתה חצויה בין ישראל לירדן והיה רק מעבר אחד בחסות האו"ם שנקרא שער מנדלבאום. לאורך קו הגבול (בתוך בניינים) היו עמדות שבתוכם ישבו החיילים ומולם בצד השני חיילים ירדנים. השטח שבין שני קווי הגבול נקרא שטח הפקר, וגם שם היו תקריות ירי. בסוף תקופת האימונים של הפלוגה שהייתה כבר בכשירות מבצעי הוכרזה כוננות בצבא שלאחריה פרצה מלחמת ששת הימים.

מ"פ בגדוד נח"ל 908 (מחנה 80)

מלחמת ששת הימים

בשנת 1967 מצרים הודיעה על סגירת המיצרים מים סוף לאילת והכניסה כוחות רבים לסיני והכריזה על כוונה לתקוף את ישראל כאשר ירדן וסוריה תומכות בה.

בסיס האימונים הפך לגדוד לוחם-גדוד נח"ל 908 וכל הגדוד נשלח לעמק הירדן באזור צמח מול הסורים שישבו על רכס רמת הגולן כשהמשימה הייתה להגן על הגזרה במקרה שהסורים יתקפו משם את מדינת ישראל.  הגדוד הגיע לשם בסוף חודש מאי 1967 ועסק בפעולות הגנה שונות כגון: התחפרות ובניית עמדות וביצוע מארבים על קו הגבול בלילה, כל זה עד שפרצה המלחמה ב-5 ליוני 1967.

לאחר שהתחילו הקרבות עם מצרים וירדן, גם סוריה הצטרפה למלחמה, ולאחר מספר ימים הוחלט לתקוף גם בגזרה הזו כדי להסיר את האיום מעל יישובי עמק הירדן. צה"ל תקף משני כיוונים: אחד בצפון רמת הגולן שם תקפה חטיבת גולני כמאמץ עיקרי, ומכיוון דרום הגולן כמאמץ משני לכיבוש מוצבי תאופיק על ידי גדוד נח"ל 908. מספר ימים לפני ההתקפה התקבלו הפקודות ונעשו ההכנות המתאימות למשימה.

ביום היציאה לקרב נע הגדוד מכיוון צמח בין מטעי הבננות ליד הכביש המוביל לישובים תל קציר והאון. הפלוגה של סבא היתה הפלוגה הראשונה שהובילה את הכוח. המג"ד וחבורת הפיקוד עלו לתצפית לרכס תל קציר ששם היתה פלוגת טנקים שנתנה חיפוי וירתה לכיוון המוצבים הסורים. הסורים זיהו את חבורת הפיקוד ואת תנועת הגדוד ופתחו בהפגזה ארטילרית כבדה. כתוצאה מכך נהרגו המג"ד וקצין הקשר ונפצע קצין המבצעים והיו נפגעים נוספים ותנועת הגדוד נעצרה. הנפגעים פונו ואולם לאור המשך ההפגזות וההצלחה של צהל בצפון רמת הגולן הוחלט להחזיר את הגדוד בחזרה לעמדותיו שממנו יצא לדרך. בסיום המלחמה  חזר הגדוד לבסיס והחיילים הוצבו ליחידותיהם. מספר חודשים לאחר סיום המלחמה בחודש ספטמבר 1967 סבא וסבתא התחתנו  בקיבוץ אפק ששם הם גרו.

לקריאה נוספת כנסו לקישור:  מחזור גדוד נח"ל 908

הקשר עם דוד בן גוריון – קבלת שם משפחה חדש

שם המשפחה הקודם של סבא היה גוטברץ ועם שם המשפחה הזה הוא התגייס לצבא. בשנת 1966 אחיו ואחותו רצו להחליף את שם המשפחה לשם עברי ושאלו מה דעתו והאם הוא מסכים. סבא תמך ברעיון ומה עוד שהוא היה אמור לנסוע עם משלחת צבאית לביקור בברית נא"טו באירופה והייתה אז הוראה בצבא שכל קצין שנוסע לחו"ל צריך להיות עם שם עברי ולכן בכל מקרה היה לו צורך להחליף את השם. מאחר והם לא מצאו שם מתאים הועלה רעיון לפנות לדוד בן גוריון שהיה ידוע בחיבתו לשפה העברית ולבקש ממנו הצעה.

אח של סבא שהיה אז סטודנט שלח מכתב לבן גוריון, הסביר את העניין וביקש לשמוע את דעתו ואת הצעתו. בן גוריון שלח תשובה עם הצעה לעברת את השם גוטברץ לגינתון, וגם הסביר את מקור השם שהוא מהתנ"ך מספר נחמיה, פרק ז', פסוק י': "דָּנִיֵּאל גִּנְּתוֹן, בָּרוּךְ. "……  רשימת משפחות הכהנים אשר עבדו בבית המקדש…  ובפרק יב' פסוט טז': "לעדיא (לְעִדּוֹא) זְכַרְיָה, לְגִנְּתוֹן מְשֻׁלָּם…" שהיה מן הכוהנים שעלו עם נחמיה לירושלים. כולם הסכימו לכך והחליפו את השם לגינתון.

המכתבים – הן זה  שנשלח לבן גוריון והן מכתב התשובה של בן גוריון נעלמו לאחר מספר שנים ולא ידוע היכן הם. לקראת הכנת עבודה זו סבא עשה מחקר כדי לנסו לאתר את המכתבים, ואחותו סיפרה שדוד בן גוריון נהג לשים נייר קופי בכל מכתב שכתב ולשמור העתק. הוא פנה למנהל הארכיון של דוד בן גוריון שנמצא בשדה בוקר בבקשה לנסות ולבדוק האם אפשר לאתר את המכתב. ואכן הסתבר שההעתקים המקוריים נמצאים ונשמרים בארכיון ושלחו לו את העתקי המכתבים שהצילום שלהם מופיע בעבודה זו.

כך התגלו המכתבים לאחר 50 שנה.

צילום המכתב בחתימתו של דוד בן גוריון

את סיפורו המרתק של סבי אל"מ מיל יזהר גינתון כתבנו יחד במסגרת מפגשי  תכנית הקשר הרב דורי. עבודתנו הרחבה נפרסה על פקרים רבים: החל  מילדותו של סבא בתל אביב, חברותו בתנועת הנוער, שירותו הצבאי עד מלחמת ששת הימים, מלחמת ששת הימים וקבלת שם המשפחה החדש שלנו עפ"י  הצעתו של ראש ממשלת ישראל, דוד בן גוריון.

להמשך קריאת הפרקים הנוספים:  על התקופה שבין המלחמות, מלחמת יום כיפור – קרב החרמון, המשך השירות, שירות מילואים תוכלו לקרוא בקובץ המורחב המצורף

הזוית האישית

החוויה של יהלי – סבא שלי גיבור

בשבילי העבודה הייתה מאוד כיפית והיה לי מאוד מעניין ללמוד דברים חדשים על סבא ועל סיפור חייו. למדתי פרקים על הצבא שלנו ועל המדינה שלנו, החל מהקמתה ושנותיה הראשונות וכן הבנתי את מהות המלחמות השונות שאיתם התמודד עם ישראל. ראיתי איך העביר הנוער את זמנו פעם ומה היו העיסוקים העיקריים ומה הוביל את סבא לשרת בצבא מתוך אידיאולוגיה ואהבת העם והארץ.

החוויה של סבא יזהר

בזכות הפרויקט הנפלא הזה ובזכותו של יהלי – העבודה הזו הייתה עבורי חוויה מיוחדת מבחינת הפלגה וחזרה לתקופות העבר שלי הן מתקופת הילדות והנערות והן מתקופת השירות הצבאי ואירועים מכוננים שהתרחשו בה "והפרס הגדול" שקרה הוא שאיתרתי מסמך נעלם היסטורי שממנו קיבלתי את שם משפחתי וכן גיליתי תמונה שלי שלא ידעתי על קיומה שבו אני מצולם לפני קרב החרמון. אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסרים של אהבת הארץ והרעות שבין הלוחמים בצבא.