מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייו של סבא יחיעם פנחס

סבא סבתא ואני
סבא בחייל הים
בסיפור מסופר על חייו של סבא יחיעם בקיבוץ, בילדות, בצבא, משפחה וסיפורי אהבה.

הוריו של סבא יחיעם

ההורים של סבא, משה ואסתר, עלו ארצה מטורקיה לפני קום המדינה בשנות הארבעים.

אבא משה היה חבר קיבוץ "גבעת חיים" והתבקש לחנוך קבוצה חדשה של עולים שהיו בהכשרה בקיבוץ "שפיים" שם הכיר את אמא אסתר.

לאחר היכרות קצרה הם התחתנו, עברו למחנה מעבר זמני בפרדס חנה ושם כרעה אמא אסתר ללדת את בנה הבכור, יחיעם, (יחי). מיד לאחר מכן, עלו לקרקע והקימו את קיבוץ הגושרים בגליל העליון ואז עברו לגור בו.

הוחלט לקרוא לילד יחיעם, על שם יחיעם וייץ, מפקד ההגנה שנהרג בליל הגשרים בגליל המערבי בשנת 1947 (בשנה שיחיעם נולד).

ב- 1952 הם החליטו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לתל אביב,(לשכונת תל ברוך.

משה שהיה מהנדס מכונות התקשה למצוא עבודה במקצוע בגלל המצב הכלכלי בארץ באותה תקופה היה רע (צנע). ועבד בבניין וכנהג משאית.

לאחר מכן, התקבל כמהנדס למפעל לקופסאות פח בפתח תקוה משם עבר לעבוד במשרד הביטחון  ואז הוא עבר לתעשייה אווירית בתור מהנדס המפעל. ב- 1967 הוטל עליו להקים ולנהל מפעל של תעשייה אווירית בבאר שבע כדי לספק עבודה באזור הדרום. בעקבות מהלך זה עברה המשפחה להתגורר בישוב עומר.

ילדותו ונעוריו של סבא

הילדות בקיבוץ הייתה מלאת חוויות וגם אחרי שהמשפחה עזבה את הקיבוץ, הם הגיעו לקיבוץ בחגים, כדי לחגוג עם משפחתם אשר גרה בקיבוץ.

בכיתה ד' חזר סבא לקיבוץ הגושרים למשך שנה, בעקבות מחלת השחפת שחלתה בה אמו.

באותה תקופה בקיבוץ הילדים גדלו בבית הילדים ולא בבית ההורים כמקובל היום, בבית הילדים למדו ישנו וגדלו בנים ובנות יחד וחלקו את כל החוויות יחד.

אחרי הצהריים הילדים היו באים לבית ההורים ובערב חזרו לבית הילדים.

לאחר שנה סבא חזר לתל אביב והתחנך בבית הספר היסודי "אלחריזי" בתל ברוך, היה בצופים בשבט הנשיא ולאחר מכן בתיכון מקצועי "יד סינגלובסקי" ביד אליהו.

בשעות הפנאי סבא וחבריו שיחקו בעיקר משחקי רחוב כמו: חמש אבנים, מחבואים, דודס, משחקי כדור ועוד.

כאשר סבא היה בן 16 הוא הקים להקת רוק, (הנמרים ולאחר מכן הלוחשים), כאשר הוא הסולן. הלהקה שרה שירים מאותה תקופה, (שירי שנות השישים), כמו: הביטלס, אלביס פרסלי, קליף ריצ'ארד ועוד. הלהקה הופיעה במועדונים ברחבי תל אביב וסביבתה. הלהקה התפרקה לאחר גיוס חבריה לצה"ל.

שירותו של סבא בצה"ל

סבא התנדב לחייל הים לשרות בשייטת הצוללות, (שייטת 7), השיירות כלל שנת קבע והיה בבסיס חיל הים בחיפה.

השיירות באותה התקופה (מ- 1967 ועד 1971) היה בצוללות שנבנו במלחמת העולם השנייה, שנרכשו על ידי חיל הים הישראלי ושופצו באנגליה.

באותה תקופה נעלמה הצוללת דקר עם 69 הלוחמים שהיו עליה ונמצאה טבועה בשנת 1999 ליד האי כריתים.

השירות היה מלא חוויות ומאתגר ומאוד מגבש, (עד היום יש קשר מאוד חזק בין סבא לבין החברים ששירתו עמו). לאחר שלוש וחצי שנים שבהם שירת בחיל הים הוא השתחרר ויצא לחיים אזרחיים.

במשך השנים שלאחר מכן נקרא סבא לשירות מילואים מידי שנה כולל שירות בסיירת הימית בכלי השייט שנקרא דבור.

מקצועו של סבא

לאחר סיום לימודיו באוניברסיטה בבאר שבע עבד סבא במכללה הטכנולוגית בהכשרת סטודנטים להנדסת מכונות. ולאחר מכן עבר לעבוד בתעשייה אווירית במפעל רמת"א בבאר שבע בבניית ספינות סיור.

סיפור אהבה לסבתא חווה

ב- 1974 כשסבא עבד באוניברסיטה, חבר שהיה אתו בצבא אמר לו שהוא הוזמן יחד עם חברתו לביתה של מרלן, אמא של סבתא, לקפה, אז מכיוון שחברתו נאלצה להישאר בבסיס בו שירתה ביקש מסבא להצטרף אליו במקום ובהזדמנות זו להכיר את בתה של מרלן.

בעקבות אותה פגישה סבא וסבתא החלו לצאת לדייטים, רכשו דירה בבאר שבע ושנה לאחר מכן במאי 1975 סבא וסבתא התחתנו בבאר שבע במלון זוהר. בשנת 1977 נולדה בתם הבכורה עדי, אחות של אבא שלי, בעקבות אהבתו של סבא לגינה הם רכשו בית בישוב עומר, ליד באר שבע, שם גרו גם ההורים של סבא. ב- 1979 בנם האמצעי נולד ושמו אמיר, אבא שלי, לאחר מכן סבא הגדיל את הבית כדי להכיל את כל המשפחה. ב- 1987 נולד דן, דוד שלי.

סיפור אהבה לעבודה בתעשייה אווירית

ב- 1978 הצטרף סבא למפעל תעשייה אווירית בבאר שבע שם יוצרו באותה עת ספינות סיור מדגם "דבור" עבור חיל הים הישראלי וחילות ים ברחבי העולם. בגלל הרקע של סבא בחיל הים הוטל עליו לרכז את נושא בניית המערכות המכניות (מערכות הנע) התפקיד כלל ניסוי ים באילת ובאשדוד, הדרכות ומסירת הספינות ללקוח.

כעבור שנה הוחלט לפתח ספינה חדשה, גדולה ומהירה יותר הנקראת "דבורה". תהליך הפיתוח היה מאתגר ומעניין ובסופו של דבר הוקם קו ייצור להספקת ספינות עבור לקוחות רבים מרחבי העולם.

סבא מונה לתפקיד מנהל יצור במפעל, במסגרת תפקיד זה היה אחראי על יצור ספינות, רכבים משוריינים ומערכות שונות. התפקיד כלל הדרכה ומסירה של ספנות ומערכות שונות ללקוחות ברחבי העולם וכך גילה סבא ארצות חדשות, תרבויות שונות ורכש חברים וקשרים במדינות מעבר לים כמו סרילנקה, הודו, אוסטרליה ועוד…

במסגרת העבודה עבד סבא בג'ונגלים ובמקומות נידחים (כמו סרילנקה), שבהם היו עימותים ופיגועים של מחתרות ולא פעם סבא היה חשוף לסכנות.

בסוף שנות השמונים עבר סבא לתפקיד מנהל שיווק והיה אחראי על הבאת חוזים ליצור ספינות, רכבים משוריינים ומערכות לפריצת שדות מוקשים, התפקיד חייב נסיעות לעיתים תכופות לחו"ל ופתיחת שווקים חדשים ברחבי העולם.

בסוף שנות התשעים התמנה סבא לתפקיד סגן ראש מנהל ים ותחבורה, המנהל היה אחראי לייצור ספינות ורכבות עבור רכבת ישראל. התפקיד כלל ניהול חוזים ושיתופי פעולה עם חברות של רכבות בדנמרק וגרמניה. לאחר כ- 10 שנים בתפקיד חזר סבא לעבוד בשיווק ועסק בנושא עד לפרישתו לגמלאות בסוף 2014.

אילן יוחסין

המשפחה שלי

אבא שלי, אמיר, נולד בשנת 1979 בעיר באר שבע, לאחר מספר חודשים עבר לגדול בישוב עומר. למד בבית הספר היסודי דפנה, בילדותו אהב לשחק עם חברים, לרכב על אופניים, לאכול גלידה ולשחק טניס. בתיכון למד בבית ספר חקלאי "אשל הנשיא" שם עבד בחקלאות עם חיות משק. שירת בצבא בחיל השריון.

אמא שלי, ענת, נולדה בשנת  1979 בעיר נתניה שם גדלה. היא למדה בבית הספר היסודי "בן- גוריון". ואהבה לרקוד בלט לשחק עם חברותיה בברביות. למדה בתיכון "שרת" שנמצא ממש מול ביתה.  שירתה כקצינה בחיל האוויר, ידידה משותפת הכירה ביניהם ולאחר מספר פגישות הם הפכו לזוג.

לאחר השירות הצבאי הם למדו באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע במגמת כלכלה ולאחר מכן במנהל עסקים ותוך כדי החלו לעבוד בחברת אינטל.

לאחר כ- 7 שנות זוגיות הם התחתנו בדצמבר 2006  באולם שרונית. הם גרו בבאר שבע משם עברו לפתח תקווה, רמת–גן ולבסוף התיישבו במושבה גדרה ברחוב חיים הרצוג בכדי לגדל את ילדיהם במקום שליו וכפרי.

בשנת 2008 נולדה ביתם הבכורה, גל. מילדותה אהבה גל לבשל, לעזור להורים לשחק בבובות ולטייל.

לאחר שנתיים בשנת 2010 נולד בן למשפחת פנחס, נועם. גל קיבלה את נועם בזרועות פתוחות ועזרה רבות לטפל בנועם. ביחד הם גרו בחדר משותף, שיחקו וטיילו ברחבי העולם.

באותה השנה עברה משפחת פנחס לביתם החדש ברחוב בן גוריון ושם הם גרים עד היום.

כמשפחה צעירה הם אהבו מאוד את הטבע, טיילו במשותף ברחבי הארץ, ישנו באוהלים, שחו בנחלים. כמו כן, המשפחה נהגה גם לטייל אחת לשנה ביעדים שונים בעולם כגון: תאילנד, צרפת, גרמניה, אוסטריה, יוון, איטליה ועוד…

בשנת 2016 נולדה ביתם הקטנה אור. הילדים קיבלו את אור בשמחה ועזרו לטפל בה. המשפחה ממשיכה באהבת הארץ ,מטיילת יחדיו בחלקיה השונים, ברגל ובג'יפ המשפחה ממשיכה בתחביביה המשותפים- טיולים, בישולים, אפייה וטיסות לחו"ל.

 

הזוית האישית

היה כיף להיפגש כל שבוע ולהעלות חוויות וזיכרונות.

מילון

טודו בואנו (בספרדית)
הכל טוב

ציטוטים

” (באנגלית) don't warry be happy“

הקשר הרב דורי