מאגר סיפורי מורשת

חייה של שמחה בצל השואה.

שמי סוניה ציונס ואני מספרת על חמותי שנפטרה לפני כמה שנים וברצוני להנציח את שמה על ידי סיפור חיים מרתק כאשר הייתה ניצולת שואה.

שמחה שבל ציונס נולדה ב15 ביוני 1922 בעיר פונוביץ' שבליטא  כאשר המשפחה מונה  חמישה ילדים.

ילדות…   שמחה  למדה בבית ספר יסודי עברי ושמו היה "יבנה". לאחר שסיימה בית ספר יסודי, היא נכנסה לגימנסיה עברית. כאשר שמחה סיימה את הגימנסיה, היא רצתה להמשיך ללמוד ונסעה לוילנה והגיעה בקיץ 1941 כדי להתקבל לפקולטה למתמטיקה.

מלחמת העולם השנייה:

בהיותה בת 19, בתאריך ה- 22 ביוני 1941, התחילה מלחמת העולם השנייה בין ברית המועצות וגרמניה הנאצית. השמועות שהתחילה מלחמה הגיעו לוילנה וכל תושבי וילנה ברחו לכיוון בלרוס ורצו להגיע לעיר הבירה מינסק, אבל חיילים סובייטים לא נתנו להם להיכנס והחזירו אותם חזרה לוילנה. לא הייתה ברירה ושמחה חזרה לוילנה שכבר הייתה כבושה על ידי הגרמנים וכל היהודים שהיו בוילנה נלקחו לגטו, ביניהם הייתה גם שמחה.

באחד מהימים, כאשר היא נלקחה לעבודות, היא שמה לב שהדרך שעברו בה, מוכרת לה. היו שמועות שכולם ייצאו להורג ולכן היא החליטה לברוח לכיוון כפר שנקרא: "וישינטיי" על מנת לחפש מכרים (הוריה נולדו במקום זה). בזמן בריחתה, היא שמעה שיש גויים שסייעו  ליהודים ומסתירים אותם על אף שהיה מסוכן. בדרך, היא הגיעה למושבה שנקראה: "סובוצו'ס", שם היא מצאה חקלאים ליטאים שהסכימו להסתירה. הם היו גרים קרוב ליער. חקלאי בשם: מארקיאביצו'ס הסתיר בערך עשרה יהודים. לאחר מספר חודשים, מישהו הלשין שבביתו הוא מסתיר יהודים ולכן היא נאלצה לברוח שוב. החקלאי, הפנה אותה לכומר בכנסייה והכומר שינה לה את השם ליוליה (יוליטה) עד סוף המלחמה. היא עזרה לכומר בבישול, ניקיון וכל עבודה שנדרשה לעשות.

הצבא הרוסי נכנס לליטא כמעט בסוף המלחמה ב-1944. דוד של שמחה, אלי לייב חזר עם הצבא הרוסי לליטא, הוא חיפש את קרובי משפחתו שנצלו מהגרמנים. הוא התחיל לשאול את האנשים המקומיים אם מישהו מהיהודים נשאר בחיים. אחד מהליטאים אמר שקיימת שמועה שאצל הכומר נמצאת עובדת שכנראה היא יהודייה שנמצאה בעיירה שובוצ'וס. הוא הלך לשם ומצא את האחיינית שלו- שמחה.

חיי משפחתה:

בשנת 1945 אמה ואחיה של שמחה חזרו לפונוביץ' ומשפחתה התאחדה. בשנת 1945 התחתנה עם נחום ציונס, שהיה חייל בצבא הסובייטי. נולדו להם 2 בנים אהרון ושבתאי.  ב- 1971 בנה אהרון התחתן עמי-סוניה כץ.

שמחה בעלה ובנה שבתאי עלו ארצה ב-1973.

אני, סוניה ובעלי אהרון, עלינו לארץ במרס 1972. כאשר ילדיה של שמחה התחתנו נולדו להם ילדים, נכדים ואף נינים, דבר ששימח אותה מאוד וגרם לה לשיבה טובה היא נפטרה בגיל 89 ב- 2011 יומיים לפני יום הכיפורים.