מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושי (מצד אבא) היתה כבת חמש כשמשפחתה עברה לגור בקריית יובל ביחד עם מאמא. הם קנו שתי דירות בבניינים סמוכים, באחת מהן ישנו סבתא שושי עם אחותה תמר, אביה וסבתה ובדירה השנייה ישנו אמה, אחותה סימה ואחיה אלי.

סבתא שושי למדה בבית הספר גרשון אגרון שהיה מרוחק מביתה, היא הייתה תלמידה חרוצה שלא פספסה אף יום לימודים – גם בגשם ובשלג. יום אחד כשהייתה בת שבע ירד שלג כבד ושחררו את התלמידים מוקדם. היא ניסתה לחזור לביתה ברגל אך רגליה קפאו, אנשים טובים הכניסו אותה למכולת, חיממו אותה, עטפו את רגליה בעיתונים ואחד מהם לקח אותה לביתה. סבתא מספרת שלא היה לה מעיל כי לא היה להם כסף לקנות.

במלחמת ששת הימים סבתא הייתה בכיתה ט' ובית הספר היה בשכונת בקעה המרוחקת מביתה. כשהגיעה לבית הספר נשמעה אזעקה והריצו אותם למקלטים. התלמידים לא יכלו לחזור לבית במשך יומיים ושהו שם ללא אוכל ושתייה. במהלך השהות נפל פגז סמוך מאוד למקלט בו הם שהו. כשהייתה הפוגה אביה הגיע לקחת אותה בעזרת שכן עם רכב.

מנהגים שנהגו בבית סבתי בפסח, לפני שירת "מה נשתנה" הילדים היו יוצאים מהבית, דופקים בדלת ונכנסים כשהם מציגים את עצמם כבני ישראל שיצאו ממצרים. כשהמסובים שאלו אותם: 'מה הבאתם לנו', הם היו פותחים בשירת "מה נשתנה". לאחר מכן, היו מעבירים את קערת הסדר מעל ראשי האנשים ואומרים "ביבילו שיצאנו ממצרים" (ביבילו היא מילת שמחה). במוצאי פסח בחזרה מבית הכנסת היו קוטפים עשב ומכים קלות על כתפי האורחים ובני הבית ואומרים "סנטק חדרה" (שנה ירוקה). מנהג נוסף היה הנחת מטבעות כסף בקערת מים כסימן לעושר, אושר ושמחה. לאורחים הגישו "מינה"- מצות ממולאות בתפוח אדמה וכן חסה טבולה בחרוסת ומברכים אחד את השני בשנה טובה ומתוקה. המאכלים שמלווים את סבתא מילדותה הם מדיאס, בויוס ממולא תרד וגבינה, פיג'ואלס- בצק דק ומטוגן עם סוכר בשמחות, פישפשתי בפורים ובראש השנה ובשבת בורקיטס וחמין מקרוני.

סבתא שושי עובדת כמנהלת חשבונות ראשית בקרן היסוד ואחראית גם על קרנות כספים של תורמים מחו"ל. כספים אלו משמשים לסיוע לאוכלוסיה אזרחית לדוגמה, מיגוניות בעוטף עזה, תכניות לימודיות וחיזוק אוכלוסיות חלשות ועולים חדשים.

הזוית האישית

שושנה כהן השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה רעות. התכנית נערכה בבית הספר ממ"ד בית חורון, התשע"ט.