מאגר סיפורי מורשת

ריטה גולוב נולדה בשנת 1954 ברוסיה. ברוסיה עבדה כאחות בקופת חולים של ילדים במשך 26 שנים. באותה תקופה גרה בבירוביג'אן. הקהילה היהודית שם גדולה מאוד, השלטים ברחובות כתובים ביידיש וכל הקהילה דיברה ביידיש. סבא וסבתא שלה היו מקייב באוקראינה. היא התחתנה ברוסיה בגיל 18, את בעלה הכירה בבית ספר למוזיקה. הוא ניגן בכינור והיא באקורדיון אחרי זה הוא הלך לצבא והם נפגשו שוב במסיבה ולאחר חודש הם התחתנו. בעלה היה נהג מונית. היום יש לה ארבעה נכדים ונינה אחת.

ריטה מספרת

"אבא שלי, אלכסנדר גולוב, השתתף במלחמה במשך ארבע שנים ואפילו נלקח בשבי. הוא היה במחנה שבויים גרמני באוסלו שבנורבגיה. במחנה היה קשה מאוד, הוא ניסה לברוח משם לפחות שלוש פעמים. הם היו עובדים קשה במחנה ולא היו נותנים להם הרבה אוכל. כל פעם שנתפס בזמן שניסה לברוח היו מכניסים אותו לבור ללא אוכל וללא שתיה. באותה תקופה ירד שלג והם היו לבושים רק בכותנת פסים עם סמל מגן הדוד וזה מה שהיה לו.

בזמן ישיבתו בכלא שלחו להוריו מכתב שהוא נפטר כדי שלא יחקרו בנוגע אליו. לאחר המלחמה כשחזר לרוסיה השלטון כעס שנשאר בחיים והכניסו אותו לכלא בלנינגר (סן פטרסבורג היום). הוא התגייס בגיל 19 ושוחרר סופית בגיל 29. בשנת 1949 אלכסנדר חזר לרוסיה והתחתן עם אמי, לוסיה בשנת 1950. אמי עבדה בסופר, אבא עבד כנהג אמבולנס. נולדו להם שתי בנות, לריסה הגדולה ואני, ריטה הקטנה.

למדתי ברוסיה בתקופת ברז'נייב. לאחר מכן למדתי בקולג' לרפואה, ההתמחות שלי הייתה באחיות. בתקופה של גורבצ'וב החיים היו קשים, ההורים לא קיבלו משכורת. קיבלנו הקצבה למזון שהייתה דלה מאוד וזו אחת הסיבות שמשפחתי החליטה לעלות לארץ בשנת 1995."

העליה לארץ

הבן של ריטה אלכסנדר (קרוי על שמו של סבא אלכסנדר) עלה לארץ במסגרת של אחת הקבוצות הציוניות "נעל"ה 16". אלכסנדר הגיע לפנימיית "עין כרם" בירושלים, במהלך שנה הוא חי ללא הוריו עד שעלו לארץ עם אחותו ואחיינית שלו. אלכסנדר התעסק בתחביבים כמו: כדורסל ושחמט. כשעלה ארצה התגייס לצבא כמכונאי טנקים בגבול לבנון. מאחר שלא היה אפשר לתקשר עם הבן כי לא היו אז טלפונים, ריטה עברה תקופה קשה בגלל דאגות אליו ולטענתה השיער הלבן הוא תוצאה של תקופה זו. לאחר השירות הצבאי אלכסנדר למד הנדסאי מחשבים וכעת מועסק כאחראי תוכנה בחברת "מוטוראד". לאלכסנדר שתי בנות- שלי ורוני.

ההורים הגיעו לאחר כשנה ונקלטו בקריית חיים. יחד אתם הגיעה גם הבת ז'אנה וילדתה ולריה. ז'אנה וולריה גרו עם ההורים במשך כחמש שנים ואלכסנדר נשאר בפנימייה במשך שלוש שנים. כיום ז'אנה היא קלינאית תקשורת, גרה בקריית ביאליק עם ילדיה ולריה ויובל. ולריה למדה חינוך מיוחד והיום היא אם לבת בשם ליחי, היא גרה בקריית אתא.

ריטה מספרת

"טוב יותר לגדל ילדים בארץ מאשר ברוסיה מבחינת גידול ילדים, לכל אחד יש מקצוע ובית. החיים פה עדיפים על פני החיים ברוסיה במיוחד לאור העובדה שאלכסנדר היה צריך להצטרף למלחמה בצ'צ'ניה. בנוסף לכך, הייתה אנטישמיות וליהודים היה קושי רב להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה ולרכוש מקצוע שממנו הם יכולים להתפרנס. כילדים לא היה קל לחיות ברוסיה, ילדים אחרים צחקו מהיהודים, ההורים דיברו בבית אמירות נגד היהודים והיו אומרים שהיהודים הם שונים מרוב האוכלוסייה ולכן היחס היה עוין כלפי היהודים."

הזוית האישית

ריטה השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר אורט דפנה, שם סיפרה את סיפור חייה לנכדתה שלי ויחדיו תיעדו את סיפורה.