מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה של רחל

אני ורחל בבית אבות
רחל בחתונתה בארץ ישראל
רחל בניסטי מספרת על מהלך חייה באומץ וענווה

נולדתי בטוניס בשנת 1938, למשפחה בת ארבעה ילדים. אבי היה מבוגר ואמי הייתה חולה, לכן אני ואחותי נאלצנו לעבוד במשק בית. כשהייתי בת 16 אמי הבריאה ועלינו לארץ ישראל.

המצב הכלכלי בארץ היה קשה, החורפים היו קשים ובקיץ היה מאד קשה להסתתר מהחום. אחרי שנתיים התחתנתי עם בחור ממוצא מרוקאי, ישראלי שגדול ממני ב – 6 שנים. באותה תקופה לא היה כסף לאולם ולכן החתונה התקיימה בגינה. גרנו בצריף מפח וקיבלנו תלושים כדי לקנות אוכל, למרות הצמצום היה כיף.

לאחר החתונה התחלתי לעבוד בקיבוץ צרעה, בעבודת קצירה. אבל אחרי 12 יום פיטרו את כל העובדים בגלל שלא היו מספיק עבודות. לאחר מכן מצאתי עבודה באיסוף וקטיף של כותנה, מתקופה זו אני זוכרת רק שאיבדתי שם עגיל זהב שהיה יקר לי.

בעלי לא עבד, היה לי מאד קשה לקבל את זה. המצב הכלכלי הקשה בבית יצר מתיחות רבה ומריבות. ביקשתי ממנו שיצא לעבודה, אולם הוא לא מצא   עבודה. המצב לא איפשר שרק אני אעבוד.  קושי נוסף בהסתגלות שלי בארץ, היה לי קשה עם זה שבעלי לא מחובר לדת, לא היה מניח תפילין או הולך לבית כנסת. הוא ראה שזה מפריע לי והתחיל להתחזק וחזר יותר ויותר לשמור על מצוות הדת. במהלך השנים כשכבר היה חולה והרופאים אסרו עליו לצום, הוא לו ויתא וגם במחלתו שמר על מצוות הצום. לפני 5 שנים בעלי נפטר ממחלתו. מאז הילדים לוקחים אותי לשבתות וחגים אצלם אבל במשך השבוע הם עסוקים ואני לבד. לכן  קבלתי החלטה ללכת לבית אבות. חצי שנה אחרי שבעלי נפטר עשיתי  צעד זה ועברתי לגור בבית אבות.

הזוית האישית

התלמידה חן מכאלי: נהנתי מאד לעבוד עם רחל, למדתי ממנה הרבה ועל התקופה והזמנים בהם היא חיה.

מילון

משק בית
עבודת ניקיון, תחזוקת בית

ציטוטים

”בחיים מאד קשים וצריך הרבה כוח להתגבר“

הקשר הרב דורי