חייה של פולה קצין נפתלי-ילדות ועלייה לארץ ישראל
סיפורה של פולה נפתלי קצין סביב ילדותה בגולה ועלייתה המרגשת לארץ ישראל.
ילדותי בעיר חלב שבסוריה
שמי פולה קצין נפתלי, נולדתי בעיר חלב שבסוריה להוריי זקיה ויוסף אופו קצין יש לי אחות
ששמה רחל. בגיל 6 רשמו אותי לבית ספר יהודי בשם
"אליאנס" ובו לימדו שפות שונות,
ערבית ,צרפתית ועברית. חודש לאחר תחילת הלימודים פרץ פוגרום, הסטודנטים מהאחים המוסלמים שרפו
בתים, בתי כנסת ואת בית הספר "אליאנס".
אירועים בגולה לקראת העלייה לארץ ישראל
לאחר הפוגרום וכשנרגע המצב, רשמו אותי לבית ספר של הממשלה. במשך כל שנת הלימודים סבלנו מהתנכלויות ומכות
עד זוב דם מצד התלמידים הגויים. כשהסתיימה שנת הלימודים נאלצנו למרות התשלום
הרב לעבור לבית ספר צרפתי שנקרא "מיסיון לייק".
בינתיים אבי יוסף קצין שכינויו היה "אופו
" היה מבריח יהודים ללבנון. כמעט כל היהודים בחלב ברחו אתו בין היתר ברח אתו
רפי סיטון שלימים היה בחיל המודיעין בשב"כ ( עפ"י ספרו של רפי סיטון) הנוסעים
היו מגיעים אלינו כ"אורחים" ובשעות הלילה היה דוחס אבי כעשרים איש במונית,
כולל מבוגרים ותינוקות. בזמן הנסיעה היה מורה להם להיות בשקט מוחלט במיוחד
כשמגיעים לגבול. הוא היה יוצא לבדוק אם השומרים היו מנמנמים , זוחל ליד המחסום ,מרים
אותו בשקט, חוזר למכונית וגולש איתה בדהרה. במידה וקרה מצב שהם היו ערים היה מורה לנוסעים לילל יללות שמחה
שנגשו אליהם בשאלה: "לאן אתם נוסעים?" ענה להם: "יש לנו חתונה בכפר
הקרוב" והיה מציין להם את שם הכפר. כאשר
הגיעו היהודים ללבנון היו מקבלים את פניהם סוכנים מישראל .
משפחה
אחד מהסוכנים היה איש בשם ששון שהיה לו חנות מכולת בלבנון ,ככיסוי
התנהג כערבי לכל דבר ואצלו היהודים קיבלו הנחיות כיצד לעלות לארץ ישראל (ע"פ
ספרו של רפי סיתון ). השלטונות התחילו לעקוב אחרי אבי והחליטו לתפוס
אותו. הם הכריזו על ראשו פרס של 10000 לירות. אבי החליט שצריך לברוח ולא היה יכול
להגיע הביתה, לכן הוא שלח שליחים נוצרים
להודיע לאמי שתכין חבילה של בגדים ושתשלח איתי את הבגדים. זה היה לפני ראש השנה
והיה לו בגדים חדשים שהכין לחג , יצאתי עם
חבילת הבגדים על היד שלי כאילו זה משלוח לגהצן שנמצא בשכונה נוצרית שבה אנו לא
מוכרים. המטרה הייתה שאבי יעבור מולי וייקח את החבילה ממני. כאשר הלכתי לשם והוא
בא מולי, הכניס את ידו לתוך ידי, משך את החבילה מידי והמשיך ללכת וכך גם אני, כל
אחד לכוון אחר. מאותו זמן לא ראיתיו עד הגעתי לארץ ישראל, מכיוון שהוא ברח ללבנון.
לאחר יומיים, היה זה יום ראש השנה , הגיע
השליח להודיע לאמי שתתייצב במכוברת
(משרד חקירות). מאותו הרגע אמי יצאה להודיע לרבני וראשי הקהילה שידאגו לה ולנו
כיוון שכל מי שהגיע לחקירות הללו יצא נכה . למחרת התייצבה אימי לחקירות ומאותו הרגע המשפחה והמכרים התנתקו מאתנו שמא יקראו גם להם לחקירות. במהלך
החקירה שאלו אותה איפה בעלה, היא ענתה
שהיא גם מחפשת אותו ושהוא לא נותן לה ולילדיה פרנסה. כל יום במשך שלושה חודשים
נמשכו החקירות עם פחד וניתוק מהמשפחה. את המידע למשפחה מסרה כשנפגשה עם בת אחותה
בשכונות מרוחקות. כעבור שלושה חודשים הניחו לה ואבי כבר היה בארץ.
פולה עם אמה ואחותה
אמי התחילה
לבדוק דרכים איך לברוח ופנתה לאישה עם קשרים למצוא מבריח ,אכן נמצא מבריח שהיה
פלסטיני, הוא הבטיח להבריח אותנו, לקח את כסף אך ברח . נודע לאמי שיש תערוכה בין לאומית
בדמשק ומגיעים תיירים מלבנון, היא חשבה
שתהיה אפשרות להשתחל בדרך זו עם תיירים חוזרים. אכן כך היה, נסענו לשם ובביקור
בתערוכה פנתה לנהג מונית נוצרי שיסיע אותנו, ענה "בבקשה" משנודע לו שאנו
יהודים נתקף חרדה וסירב.
בדמשק התגורר ידיד של המשפחה, עורך דין ורופא ששמו הוא מואיז (משה) עג'מי . הוא היה יהודי שהיה
לו קשרים עם הממשלה הסורית ועל מנת לעזור לנו התחיל לחשוב על דרך לבקש דרכון
לטורקיה . לצורך זה רצה להפגיש את אמי עם שר ממונה . מואיז
הורה לה להתנהג כלא שפויה ומסכנה בפני
השר, זאת כדי שהוא ירצה לאשר לה לצאת לטורקיה. היא לבשה בגדים בלוים ופרעה את שיער
ראשה ,התייצבה יחד אתו מול השר. הוא פנה אל השר ואמר: "יש לה אחות בטורקיה
עשירה שמוכנה לקבל אותה כמשרתת ותשכן אותה עם ילדיה, מה אתם צריכים את עלובת הנפש
הזאת בסוריה". לצורך זה אותו ידיד נגש למשרד הפנים ושנה את
שם המשפחה מקצין לשם המשפחה של סבי שהוא "שמי".וכך קיבלנו דרכון לטורקיה.
נסענו חזרה לחלב
להיפרד מידידים ומשם המשכנו לגבול של
טורקיה. בגבול היה הפלסטינאי שלקח מאמי
כסף ונעלם, הפלסטינאי זיהה אותה וניסה לעכב
אותה. מסתבר שהיה בעל תפקיד בגבול. אימי הייתה בעלת תושייה גם פה התחמקה מלהשיב על
שאלותיו וכך הצלחנו לצאת לטורקיה. שם נאלצנו להמתין לאנייה שתגיע מישראל, גרנו אצל
משפחה יהודית בשם "שמוש" כשלושה חודשים . הגיעה
האנייה, יצאנו לדרך והגענו לחיפה.
בארץ פגשנו את אבי ודודים ותיקים. כשהגענו לארץ התגוררנו אצלם עד שאבי קנה דירה
ברמת גן. אני הייתי בגיל 13.5 ואחותי בת , 11.5 היא
התקבלה לבית ספר עממי ואני יצאתי לעבוד. כדי ללמוד את השפה בארץ השתתפתי בשיעורי ערב.
בגיל 17 נישאתי, גרתי שנה בת"א ושם נולדה בתי הבכורה ב-1959. בערב למדתי
תפירה וכל הזמן עבדתי בעבודות מזדמנות. ב-
1962 נולד בני השני. עד 1973 גרתי ברמת גן
ליד הוריי. בשנת 1984 הודיעו לנו שאבי נרצח בעזה ועד היום
לא קיבלנו תשובות ואין לנו מושג איך ולמה, למרות ההשערות שלנו שהוא עסק בריגול.מאז אני וילדי מתגוררים בראשל"צ.
פולה בצעירותה
יש לי שישה נכדים וגם נינה ב"ה כן ירבו. אני גמלאית של עיריית ראשון, מתנדבת ב מקומות
בעיר: בצריפים, במעלה שמעוני ובמ.נ.ע.
מילון
פוגרוםפעולה קבוצתית אלימה כנגד קבוצה אתנית או דתית מובדלת, במטרה להביא לפגיעה חסרת הבחנה בנפש וברכוש של הקבוצה הנפגעת.
ציטוטים
”יגעת ומצאת תאמין“