מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב- 7.8.1952 בישראל, בביה”ח סורוקה בבאר- שבע. אני בת למשפחה בת 12 נפשות, חמישה אחים וחמש אחיות.

אני השנייה במשפחה, אחרי אחי הבכור. בעבר היחס בתוך המשפחה היה שונה. הייתי הבת הגדולה הרגשתי יותר אחראית, הגשתי יותר עזרה בגידול אחיי הקטנים יותר.

זכור לי מנוף ילדותי שגדלתי במושב "מלילות". היה לנו בית קטן ומשפחה גדולה בת 12 נפשות. היה לנו בית כנסת קרוב לבית, צרכנייה, מרפאה ומועדון תרבות.

היה לנו בית חמים מלא שמחה.

משחקי ילדות ששיחקתי היו חמש אבנים, קלאס, תופסת בחצר הבית. היום לא משחקים במשחקים אלו. הייתה לי בובה שאמי תפרה לי, היא איננה היום אצלי לצערי.

החגים היו בעלי משמעות עבורי. זכור לי מילדותי שהוריי תמיד דאגו לקנות בגדים חדשים, איתם היינו מתחדשים בערבי חג.

בילדותי הייתי בגן במושב "מלילות", וכמו כן גם בבית ספר יסודי שהיה במושב. לצערי לא למדתי  בבית ספר תיכון, מה שמסכם שבסך הכל למדתי 6  שנים. לא שירתי בצבא, לצערי. היינו יותר קשורים לבית, והוריי העדיפו שאשאר ואעזור עם אחיי הקטנים. בגיל 18 התחלתי לעבוד במטבח, בבית הספר קריית החינוך. אהבתי מאוד לבשל. עבדתי שם 16 שנים ואז נסגרה ההזנה בבית הספר, מאז איני עובדת. אני עקרת בית ועוזרת במשק החקלאי.

אירוע משמעותי בבגרותי היה חתונת אחי הבכור. אירוע זה תמיד יהיה זכור בראשי, כי הוא היה אחי הגדול וזה היה אירוע ראשון במשפחתי.

בדרך כלל אני חוגגת את ימי ההולדת כל שנה כרגיל, אך בסיום עשור זה מיוחד יותר. אני מרגישה ייחודיות ושנולדתי מחדש כאשר נולד לי נכד חדש או שמחה במשפחה.

הזוית האישית

נהוראי – חוויה גדולה הייתה לי עם סבתא וריגש אותי לשמוע ממנה איך היו חייה. למרות פער הזמנים ביננו, גם אני למדתי לעזור באהבה בבית עם האחים לאמא ואבא ולסבא בחקלאות.