מאגר סיפורי מורשת

סבתי נעמי, נולדה בשנת 1943 בעיר חיפה, בישראל, והייתה בת יחידה.

סבא רבא שלי, הגיע לארץ ישראל מגרמניה ונלחם עם הבריטים, וכאן בנה את משפחתו.

כשהייתה סבתי, נעמי, בת 7 לערך, נדבקה מעולים חדשים במחלת הגזזת שהיא מחלת עור פטרייתית של השיער והקרקפת, המחלה מדבקת מאוד והייתה שכיחה מאוד בקרב עולים חדשים אשר חייו בתנאי צפיפות קשים במעברות ולכן עברה בקלות מאדם לאדם.

כתוצאה מהמחלה נשר כל שערה של סבתי והיא נאלצה לעבור טיפולי הקרנה קשים. בנוסף אסור היה לה להגיע לבית ספר או להיות במגע עם מישהו אחר (מחשש שהיא תדביק מישהו) למשך שלושה חודשים.

בגיל 10 נשלחה סבתי לקיבוץ וגדלה שם ללא בני משפחה קרובים.

כשהייתה סבתי בת 14 התגרש סבא רבא, מסבתא רבתא שלי והחליט לחזור לגרמניה, יחד עם בני משפחה נוספים. ואילו סבתי ואמה נשארו בארץ ללא בני משפחה נוספים.

בגלל הקשיים שחוותה סבתא שלי בילדותה, היא החליטה שכשתהיה גדולה, היא תסייע לילדים במצוקה וגם שתהיה לה משפחה גדולה.

לאחר שסבתי התחתנה נולדו לה ארבעה ילדים ובנוסף גידלה יחד עם סבי ארבעה ילדי אומנה שהצטרפו לארבעת הילדים הביולוגיים שלה. כך מימשה סבתא שלי את החלטתה לגדל משפחה גדולה ואת רצונה לסייע לילדים במצוקה.

למעשה, בכל זמן נתון גידלה סבתי שמונה ילדים במקביל.

על אף הקושי הרב הכרוך בגידול כל כך הרבה ילדים, שחלקם חוו ילדות קשה לפני שהגיעו לסבתא שלי, היא הייתה מלאת סיפוק מגידול הילדים ומכך שסיפקה לילדי האומנה בית חם ואוהב.

סבתא שלי וסבא שלי דאגו כל הזמן לכך שלא יהיה שום הבדל בין הילדים הביולוגים שלהם לבין ילדי האומנה, והילדים מצדם, למדו לעזור אחד לשני וקיבלו על עצמם אחריות לסייע בכל מטלות הבית.

בזכות סבתי והחינוך והערכים שהעניקה לילדי האומנה כולם בסופו של דבר שירתו בצבא, למדו וכיום הם עצמם מגדלים משפחות לתפארת.

הזוית האישית

אני מאוד נהנתי בתכנית הקשר הרב דורי מפני שבזכות עבודה זו אני מכיר את סבתי יותר לעומק וגיליתי עליה דברים שלא ידעתי לפני, למשל שהיא חלתה בגזזת ושהיא אימצה ארבעה ילדים.