מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה של סבתא שושי

סבתא שושי ואני בבר מצווה של גלעד
סבתא שושי ואני
סיפור חיי ואהבה

אני שושי סבתא של רוני,  תומר ומורן.

נולדתי בדרום תל אביב בשנת 1941.

הורי – אמי ברטה נולדה בתורכיה – איסטנבול, ואבי משה נולד ביוון – סלוניקי.

השפה המדוברת בבית הייתה עברית וספרדית.

הורי אהבו מאוד לשיר בלדינו. אלה היו שירים שאהבתי מאוד ועד עכשיו אני אוהבת אותם.

המאכלים בבית היו טעימים מאוד. אמי אפתה בעיקר בורקס. לא היה לנו תנור בבית אך הייתה לידינו מאפיית לחמים. היינו מביאים מגש למאפיה (אמי הייתה שמה קליפת תפוז כסימן היכר של המגש) וביום שישי בצהרים כל הילדים היו באים לקחת את המאפים.

אהבנו לשחק חמש אבנים וגולות, וטילנו בשבתות לשפת הים.

בהיותי בת שמונה, פרצה מלחמת השחרור (הקמת המדינה). גרנו בדרום תל אביב בדירת גג. מהפילבוקס [עמדת ירי] שהיה בקו ישר מביתי צלפו הערבים ואז נכנס לנו כדור ירי שחדר למטבח. הכדור נתקע בין הקיר והמקרר, מאחורי הקיר ישנו אחותי ואני, זאת חוויה שאני זוכרת עד היום.

הייתי בתנועת הצופים. למדתי בבית ספר "אליאנס" שבו לימדו צרפתית וכך למדתי לדבר צרפתית.

בסיום התיכון התגייסתי לצבא לחיל אוויר ושירתי ביחידת בקרה. בתחילת שירותי הצבאי הכרתי את מי שהיה לימים בעלי ז"ל ישראל, שהוא סבא של רוני.

בעלי ישראל ז"ל היה אדם מאד צבעוני. הוא היה מהנדס בניין, היה מאד חכם. חוץ מעבודתו היו לו תחביבים שונים, בעיקר הוא צייר הרבה תמונות, הוא ארג שטיחים, צייר את הנושא ולפיו ארג את השטיחים בנול. השטיחים שמורים בביתנו למזכרת.

תמונה 1

 

נולדו לנו שני ילדים, עינת וניר, והוא אבא שלהם.

אהבנו מאד לטייל וכל החברים אהבו להצטרף אלינו כי ישראל הכיר כל פינה בארץ. היינו נוסעים הרבה לאילת ותמיד זו הייתה חוויה להיות עם המשפחה ועם החברים.

לצערי הוא חלה בגיל 47 במחלה קשה מאד שסבל ממנה חמש שנים ונפטר בגיל 52. הוא לא זכה לראות את ילדיו בחתונתם וגם לא זכה להכיר את נכדיו.

אני, שושי, סבתא של רוני, אספר לכם את סיפור אהבתי לתקופת ילדותי בבית הורי. גדלתי בדרום תל אביב.

אספר את אהבתי הרבה להורי ובעיקר לאבי משה. אבי היה טכנאי שיניים, גרנו בדירת חדר בקומת הגג (קומה רביעית). נולדתי בשנת 1941. אבי עבד בבית, הוא היה אדם מאוד יצירתי. בגלל עבודתו בעשיית שיני זהב, הוא אסף את פירורי הזהב והתיך אותם, וכשהיה לאחד מאתנו יום הולדת, אבי היה צורף לנו תכשיט.

תמונה 2

 

יש לנכדתי מורן מזכרת טבעת. כמו כן הוא היה רוקם תמונות קיר, הוא היה סורג בשתי מסרגות שמלות לי ולאחותי, ולאימא שלי חליפות יפות. ואמי הייתה תופרת לנו בגדים, כל אחד ברחוב הסתכל עלינו. אהבתי מאוד את אבי.

הוא אהב מאוד אריות של אופרות וממנו ספגתי את אהבתי למוסיקה. כמו כן הוא קרא ספרים בצרפתית ואני קראתי את אותו ספר בעברית ואז היינו מספרים אחד לשני את מה שקראנו. הוא תמיד ישב איתי והיינו מספרים זה לזה את כל מה שעבר עלינו. אבי אהב מאוד סרטים, ותמיד הלכנו יחד לראות סרטים. למרות שגרנו בדירת חדר, הייתה תקופה מאוד יפה.

מתכון בורקס המפורסם

תמונה 3

 

סרטון של סבתא שושי:

 

הזוית האישית

סבתא שושי: מאוד נהניתי מהמפגשים המפגשים אפשרו לי להכיר תרבויות שונות עירקים הונגרים רומנים ועוד גם באמצעות האוכל הכרתי את התרבויות מפגשי הקשר הרב דורי סייעו להעמקת הקשר עם נכדתי רוני סיפרתי לה את סיפור חיי באופן שלא הייתי עושה זאת אילולא מפגשים אלה, במיוחד לאור העובדה שרוני היא נכדתי הקטנה ביותר ובדרך כלל המפגשים כוללים את כל בני המשפחה ולא רק סבתא ונכדה. כל הכבוד ללימור ולדליה על היוזמה ועל הביצוע של התכנית.

רוני: מאד נהניתי ממפגשי הקשר הרב דורי. המפגשים עם סבתי איפשרו לי לדעת כיצד סבתא גדלה וחיתה לפני שנים, וחשבתי על הפער הטכנולוגי בין התקופה אז לבין היום. העמקתי את ידיעותיי על ההיסטוריה המשפחתית ונהניתי להקשיב לסיפורים של סבתא. זה מאפשר לי לראות את סבתא בזמן הלימודים ומאפשר לי יותר תשומת לב מסבתא. נעים לי לחוות קצת משפחתיות ולא רק לימודים ברחבת בית הספר.

מילון

פילבוקס
פילבוקס (באנגלית: Pillbox) הוא הכינוי שניתן לעמדות שמירה מסוג בלוקהאוס עשויות בטון שהקימו הבריטים בארץ ישראל בתקופת המנדט, החל במאורעות תרצ"ו. מקור השם בצורתן הגלילית שהזכירה קופסת גלולות (Pill Box)‏.[1] בתחילת המאה ה-21 נבנו פילבוקסים חדשים בארץ ישראל - צה"ל הקים פילבוקסים במהלך האינתיפאדה השנייה להגנת תושבי מדינת ישראל כחלק מפעילות הביטחון השוטף.

ציטוטים

”למי שאין שכל, יש לו רגליים“

הקשר הרב דורי