מאגר סיפורי מורשת

שמי קלרה, נקראתי על שם דודתי, אחות של אמי, שנפטרה שנים לפני שנולדתי. שם המשפחה שלי, אורן, אינו מקורי, אנחנו בחרנו בשם עברי כאשר עלינו ארצה, בשנת 1973. אני שלמה עם השינוי. שם נעורי היה קלרה דוידוויץ'. נולדתי בצ'רנוביץ שבאוקרינה בתאריך 03/04/1949. עליתי לארץ בדיוק חודש לפני מלחמת יום הכיפורים, והסיבות שהביאו אותי ארצה היו מאוד אישיות באותה תקופה. בעלי ואני היינו עדיין חברים והוא אמר לי שלא ימשיך לחיות בברית המועצות, ויחפש כל דרך לעזוב את המדינה. הוא שאל אותי אם אני לא מוכנה לעזוב את המדינה אז הוא מציע שניפרד תכף ומיד. ובמידה ואסכים לעזוב הוא יציע לי נישואים. וכך היה, הייתי מאוהבת בו וכמובן בחרתי בנישואים.

הוריי, פסיה ושמעון. סבא שמיל (שמואל) וסבתא נחמה

אני בת בכורה במשפחתי. יש לי אחות ואח שצעירים ממני. קיבלנו הרבה אהבה בילדות ולאורך כל החיים מההורים ומהסבים, אבל בתור אחות בכורה הרגשתי והפגנתי הרבה אחריות ובמיוחד כלפי אחיי הקטנים. גרנו במרכז העיר צ'רנוביץ, עיר מאוד יפה. היו לנו שלושה חדרים בבית, ובהם גרנו עם סבתא וסבא שעטפו אותנו בהמון אהבה בזמן שההורים עבדו. סבתא וסבא היו כבר פנסיונרים.

סבתא קלרה כילדה קטנה עם סבא שמיל וסבתא נחמה

חפץ שחרוט בזיכרוני ולצערי לא שמרתי, זו מחברת. כשנולדתי וההורים שלי היו מאוד צעירים, הייתה זו תקופה קשה אחרי מלחמת העולם השנייה. הוריי היו מאוד עניים, ואפילו שספרים היו זולים מאד, הם לא יכלו להרשות לעצמם לקנות לי ספרי ילדים. אמא שלי הלכה לחנות ספרים והמוכרות אישרו לה להעתיק סיפורי ילדים למחברת וכך הייתה לי בבית מחברת עבה עם המון סיפורי ילדים ואגדות. לצערי, לא אהבתי ספורט, שהיה מאוד נפוץ באותה תקופה בין הצעירים במדינה, ואת כל הזמן החופשי שלי הקדשתי לקריאת ספרים.

מאוד אהבתי את החגים שחגגנו בבית. שרנו המון שירים אבל לצערי, השמיעה המוזיקלית שלי לא הייתה ברמה גבוהה והתביישתי לשיר מול אנשים זרים. עד היום אני יודעת את המילים של השירים ששרנו, אבל עדיין מתביישת לשיר ומעדיפה לשמוע. לבית שלנו הייתה חצר גדולה עם הרבה שכנים וכל הילדים היו מתאספים בחצר ומשחקים עם ילדים אחרים. הגן היה מול הבית ואהבתי ללכת לשם, זכור לי ששיחקנו ולמדנו המון שם.

בית-הספר התיכון והיסודי היו באותו בית-ספר שבו למדתי מכתה א' עד לסיום. אהבתי ללמוד והצטיינתי בלימודיי. בסוף בית ספר קיבלתי מדליית כסף והצטיינות. חשיבות הלימודים הייתה גבוהה עבורנו, במיוחד אני שמחה שלמדתי מתמטיקה, כי במשך החיים הבנתי, שמתמטיקה זה לא רק מקצוע, זה גם פיתוח קו מחשבה הגיוני. האירוע המשמח ביותר עבורי היה קבלתי לאוניברסיטה בפעם הראשונה ללימודי מתמטיקה. זה היה המקצוע הקל ביותר ללימודים עבורי, ומאוד אהבתי אותו. סיימתי את לימודי התואר השני במתמטיקה ובנוסף למדתי ניהול עסקי.

אני עם הוריי- פסיה ושמעון, בעלי נתן והבנים גיל ובועז

כשסיימתי את לימודיי, עליתי ארצה וכעבור שנתיים התקבלתי לעבודה בבית הספר הטכני של חיל-האוויר. כעבור מספר שנים הפכתי להיות קצינת פיקוח על מקצועות המדעים בחיל-האוויר ובסך הכל עבדתי בחיל האוויר 19 שנים, בתקן של רב-סרן. בתום עבודתי בצבא, החלטתי ליזום ולהקים חממה טכנולוגית, שאותה ניהלתי מעל 20 שנה. גם היום, לאחר שיצאתי לגמלאות, אני עוסקת בתחום ופורמלית ממשיכה להיות מנכ"ל החממה.

קלרה והבנים גיל ובועז

בתחום המקצועי, פעלתי בכל מיני תכניות לעליית יהודים ארצה. העיסוק שלי כיום הוא לא זה שתכננתי כשהייתי צעירה. חיי לא השתנו במיוחד. מאז ילדותי אני עדיין ממשיכה לעבוד. אני מבקרת בחו"ל הרבה פעמים בשנה ,בעיקר בענייני עבודה, אך משתדלת לפנות יותר זמן לבילוי עם הנכדים.

קצת על משפחתנו

את בעלי הכרתי במפגש חברים. לא הייתה לנו מסיבת טרום חתונה, כפי שנהוג כיום. החתונה התקיימה בשנת 1971 והייתי כמעט בת 22. כאשר בני הבכור נולד הייתי בת 24 וכשהבן הקטן שלי נולד הייתי בת 26, משני בניי זכיתי לשישה נכדים.

סבתא קלרה עם בנה גיל והנכדים שרון ונועם (ז"ל)

כולנו נפגשים לפחות פעם בשבוע, ולפעמים יותר. בטלפון אנחנו מקפידים לדבר בכל יום. האירועים המכוננים ביותר בחיי הם לידות ילדיי ונכדיי והפעילות שאתגרה אותי במיוחד והותירה את חותמה עלי, היא הטיפול בנכדים.

אני ובעלי נתן עם משפחתו של בני הבכור גיל, אשתו אורית והנכדים שרון ושי

אנחנו חוגגים את כל חגי ישראל כפי שמקובל בכל משפחות ישראל. הדבר שמייחד אותנו הוא שאנחנו מקפידים להתאסף ביחד, סביב שולחן החג, למרות שאנחנו נמצאים הרבה בחוֲ"ל. אחרי החג מותר לנסוע לחו"ל שוב. בזכות ביקוריי התכופים בחו"ל, אני יודעת להעריך ולהוקיר את מדינת ישראל. הייתי שמחה לראות את ילדיי ונכדיי גרים בארץ הנהדרת שלנו. התחביבים שלי היום הם לראות טלוויזיה וסרטים, לטפל בנכדים וללכת לתאטרון.

אני ובעלי, נוגה הנכדה הבכורה ומשפחתו של בני הצעיר בועז, אשתו קרן והנכדים הילה, זוהר ופז

הזוית האישית

סבתא קלרה: התכנית הזו נתנה לי את האפשרות להכיר אנשים מדהימים ומקסימים ואת סיפור חייהם. זה נתן לי את האפשרות הנהדרת לבלות עם שי, יותר זמן. זה נתן לי את האפשרות להכיר את מיכל, המורה של שי ושל שרון, נכדתי הגדולה שמסיימת י"ב בקרוב, בבית הספר הריאלי, ולהבין שהנכדים שלי היו בידיים הכי טובות וקיבלו את כל מה שיכולתי לחלום שיקבלו בבית ספר.