מאגר סיפורי מורשת

שמי רוחמה ויונטה, נולדתי בשנת 1951 בקזבלנקה במרוקו לבית משפחת אביזמיל. היינו 6 ילדים במשפחה. סבתי מצד אבי חייה איתנו כך שהיינו, כולל ההורים 9 נפשות במשפחה.

כשרצינו לעלות ארצה בשנת 1955, נאמר לנו, שמותר עד שבעה אנשים במשפחה אחת. לכן אחותי הגדולה וסבתי הצטרפו לדודתי, מפני שלהם הייתה משפחה יותר קטנה. עלינו ארצה למעברה שנקראת קובבה, הנמצאת ליד העיר רחובות. בגלל שמשפחתנו הייתה גדולה קיבלנו למגורים שני צריפים. כשהגענו לארץ, אמא הייתה בהריון וכעבור חודש נולדו שני אחי התאומים. לאחר חצי שנה אבי החליט לקנות דירה וחנות ביפו כי יפו מאוד הזכירה לו את קזבלנקה.

גלגולו של שמי

את ילדותי ביליתי ביפו, ולמדתי בבית הספר היסודי אבן עזרא. כשנולדתי הורי קראו לי בשם רמונד ואילו בבית כשם חיבה קראו לי לינדה. כשהייתי בכיתה ג' המורה אמרה ששמי, רמונד – זה לא שם עברי ולכן מורתי שינתה לי את השם לרינה.

יום אחד חברתי באה אלי הביתה וקראה לי בשם רינה: "רינה בואי לשחק". אמי שמעה שקראו לי בשם אחר, רינה, ומאוד כעסה, איך המורה העזה לשנות את שמי מבלי להתייעץ או להגיד להורים! למחרת אמי הלכה למורה ואמרה לה שהשם רמונד הוא על שם סבתי, סבתא רחמה ולכן אם רוצים לעברת את שמי היא מסכימה שיחליפו לאך ורק רוחמה.

בהתבגרותי למדתי בתיכון בתל אביב שנקרא בית צעירות מזרחי. בית ספר זה היה מיועד רק לבנות דתיות. למדתי בכיתת בגרות וכשסיימתי את התיכון קיבלתי צו גיוס. התייצבתי לבדיקות בתאריך שהוזמנתי ולהפתעתי ראיתי שכולם בנים. כשהתייצבתי מול הבודק הוא הופתע שראה שאני באת. הוא טען שבמרשם התושבים אני מופיעה כרמונד בן, ולכן אבי היה צריך להישבע בבית משפט שנולדתי בת. אבי היה אדם דתי ולא היה מוכן להישבע בתנך ולכן הגיש תצהיר שנולדתי בת.

לאחר התיכון למדתי בסמינר לוינסקי בתל אביב. באותה תקופה היה לי חבר שכיום הוא בעלי. בתקופה זו אמי ילדה את אחותי הצעירה, שקטנה ממני ב-20 שנה. לאחר כמה שנים התחתנתי עם בעלי ועברנו לגור בראשון לציון. שם ילדתי 3 בנים, שהבכור אבא של הנכדה שלי, נעמי ויונטה. במקביל למדתי באוניברסיטת תל אביב, תואר ראשון ושני. בזמן זה עבדתי בתחילה כמורה למתמטיקה לאחר מכן הדרכתי מורים ואז הייתי מפקחת וכיום אני אחראית ארצית על תחום מתמטיקה וכותבת ספרי לימוד.

הזוית האישית

נעמי משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתא רוחמה ויונטה.