מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה של סבתא גליה

מפגש משפחתי שביל החוויה המשפחתית במסעדה
הנסיעה ברכבת עם סבתא לטיול למשפחה
סיפורי ילדות

בית ההורים

שמי גליה ושמי המקורי מרגלית קהלני. קראו לי בשם זה מכיוון שמרגלית זו אבן יקרה. כאשר התגייסתי לצבא שיניתי את שמי לגלית ולפני כעשר שנים שיניתי את השם לגליה.

מקום לידה: סבתא גליה נולדה בישראל בעיר עפולה. שמות הוריה, לאבא קראו דוד קהלני, לאימא קוראים שרה קהלני.

אבא דוד קהלני ז"ל נפטר לפני 25 שנים בגיל 61  ממחלת הסרטן. אימא שרה קהלני עדיין חיה והיא בת 81.  יש לי  4 אחים ו-3 אחיות. שמות האחים והאחיות לפי גיל: ציונה, גליה (סבתא שלי), אבנר, אשר, יגאל, הילל, קוכי ומירב.  המשפחה התגוררה במושב אליקים.

המאכלים שאכלנו באותה תקופה הם ממה שגידלנו: ירקות, פירות וחלב – אימא הייתה עושה מהחלב גבינות. ביצים  הבאנו מהלול. בשר מהכבשים והעופות.  במושב הייתה צרכנייה, משם היינו קונים מצרכים. אני זוכרת ששמנת מכרו בצנצנת קטנה מזכוכית עם מכסה כסוף.  היום קוראים לזה "שמנת של פעם".

בימי שבת היו מפגשים משפחתיים, בכל שבת בבית אחר של הדודים. יושבים סביב שולחן שיש בו פירות יבשים, יין ועוגות ומאכלים מסויימים שהיו מגישים אחרי ארוחת הבוקר. הגברים ישבו סביב שולחן שרים בסבב מה"דיוואן", זהו ספר שירים של המשורר שלום שבזי שמספר על געגועים לארץ ישראל. אחד השירים שזכורים לי הוא "דרור יקרא". אנשים ישבו בצד ופטפטו להם על חייהם בתימן, על הילדים וכו'…

בית הוריי היה קטן מאוד ועם השנים הוריי בנו עוד חדרים וזה הפך לווילה גדולה עם שירותים בתוך הבית ומטבח מאובזר. אנחנו הילדים למדנו בבית ספר דתי "התקווה". כשסיימנו את בית-הספר היסודי, למדנו בבית ספר מקצועי עיוני או בפנימיות חקלאיות.  לאחר מכן התגייסנו לצבא והקמנו משפחות.

זיכרונות ילדות 

חבריי לשכונה היו ילדי השכנים שגרו ליד ביתנו.

היינו משחקים בבובות מעץ שצבענו והלבשנו בחתיכת בד או בכדור מסמרטוטים, בקלאס, קפיצות על חבל, חמש אבנים, גולות, גוגואים(גרעיני המישמש), מחבואים, מחניים – שתי קבוצות שמשחקות בכדור ומנסים לפגוע בקבוצה היריבה ומי פוגע בו הכדור נפסל ויוצא מהמשחק.

לבית הספר היינו מגיעים בשעה 07:30 בבוקר לתפילת שחרית ולאחר התפילה מתחילים הלימודים. העונשים היו: עמידה בפינה, ואם זה מקרה חמור נותנים מכות בכף היד בסרגל. לא הייתה עדיין תלבושת אחידה אבל לבשנו בגדים צנועים מכיוון שלמדנו בבית ספר דתי. הפעילויות שהיו בבית הספר: בפורים היה משלוח מנות בין התלמידים בכיתה.

היינו מקימים ביתנים של כל מיני נושאים, למשל: שבט אפריקאי שרוקד מסביב למדורה עם תלבושות או ביתן מפחיד שהיו בו כל מיני דברים מונחים על הרצפה – גלגלים של מכוניות, קפיצים של מזרונים, היה בנוי בצורת מבוך והיו בו תחנות מפחידות – שפכו קמח, הדליקו אורות פתאום והשמיעו קולות מפחידים.

בחג השבועות הכנו סלים עם פירות וקישטנו עם עלים, גם את הכיתה ששם היו מתפללים, הבנים והבנות לבשו לבן. האווירה הייתה של חג. אני הייתי אחראית על הקישוט בכיתה והייתי מכינה פלקטים שהמורה ביקשה. אהבנו ללמוד, היינו יושבים פעורי פה מהמורה שלימד היסטוריה ותנ"ך, לא היינו רוצים לצאת להפסקות, אהבנו את המורים והמנהל. היה כבוד גדול בין התלמידים והמורים.

בבית הכנסת חגגנו בר מצווה. מאחר ולמדנו מחוץ למושב אחרי בית-הספר היסודי, המפגשים היו בשבת, בדרך כלל נפגשנו במרכז של המושב שכל הנוער היה בא ומספר כל אחד על חוויותיו. היינו מארגנים טיולים רגליים ליערות הכרמל או למגדל המים. בבית-הספר היה חדר אוכל, היינו אוכלים ארוחת צהריים. בתקופת הילדות היינו אוהבים ארטיק עם מקל שהשכנה שהיה לה מקרר הייתה מכינה בתבנית והייתה מוכרת לנו בכמה גרושים.

בתיכון למדתי תפירה סלונית, היו בסופי שנה תצוגה שהכנו התלמידות עם השתתפות ההורים. רקדתי בלהקת "נעורים"  בחיפה ריקודי עם. השתתפתי במקהלה של חיפה, החזרות היו באולם "ביתנו". השתתפתי בחוג לספרות, כל זה אחרי הלימודים. סיימתי בשעה 16:00 את הלימודים והייתי הולכת למקהלה לחזרות ולחוג לספרות. הייתי חוזרת הביתה בשעה 19:00 בערב. אהבתי ללכת להצגות. אני זוכרת הצגה שאהבתי "חתונת הדמים", עד היום אני מנויה להצגות.

השתתפתי בצעירותי במפגשים של "הנוער העובד והלומד", אהבתי מאוד את הפעילויות שעשינו במסגרת התנועה. כך ביליתי את שנות ילדותי עד שהתגייסתי לצבא. הייתי השנייה במושב שהתגייסה לצבא. זה לא היה מקובל במושב דתי שבנות יכלו לצבא. שירתי בצבא בלהקה צבאית- להקת "פיקוד הדרום".

פרצה מלחמת יום כיפור והלהקה התפרקה ושלחו אותנו לכל מיני יחידות. שירתי כמש"קית חן וסעד בזמן מלחמת יום כיפור עד השחרור.

זיכרונות משנות ה-20 

בתקופת צעירותי האזנתי לשירים עבריים, במיוחד אילו ששרו בלהקות צבאיות או שירים חדשים שהשמיעו ברדיו. רקדנו ריקודי-עם סלוניים, הלכנו להצגות. כדי לראות הופעה של זמר היינו נוסעים מחוץ למושב לחיפה, לתל-אביב. היינו מארגנים ביום העצמאות למשל, אוטובוס וכל הצעירים היו נוסעים לבלות בתל-אביב. היינו מארגנים נשפים בפורים והיינו מתחפשים. היינו נפגשים בחתונות ורוקדים בתימנית. בתקופה זו לא היו טלפונים ניידים, רק טלפונים ציבוריים וטלפונים עם חוגה. היינו מתכתבים דרך מכתבים. בשבתות היינו יוצאים לטיולים בסביבה של המושב, נפגשים במרכז המושב ומעלים חוויות.

אהבה ומשפחה 

קשר בין בני זוג בדרך כלל באירועים משפחתיים בין ההורים לילדים היה כבוד, כיבדנו את הורינו, אהבנו אותם, עזרנו להם במטלות הבית והמשק. הוריי היו מפרגנים ומשבחים אותנו. סיפרנו הכול להורים למעט נושאים לא צנועים כי ההורים התביישו לדבר על זה. הם היו מעורבים בחיים שלנו בכול, כל אחד ידע מה הוא צריך לעשות. היינו בבוקר לומדים ואחה"צ עזרנו בעידור הכרמים, בקטיף השזיפים, בחליבת הפרות, נתנו לפרות חציר, רעינו את הכבשים. כמשפחה נהגנו לאכול ביחד ולטייל בשדות ובכרמים שלנו.

הקמתי משפחה בשנת 1977, התחתנתי ונולדו לי 5 ילדים- 2 בנים, 3 בנות. שמות הילדים לפי גיל: ליאת, מיכה, רועי, עדי והדס. גרתי בעכו ואחר-כך עברנו לנהריה, את בעלי הכרתי במסיבה.

יש לנו 10 נכדים. שמות הנכדים לפי גיל: לירן, אליה, ספיר, קורל, אביה, שירה, אביעד, אביאל, אליאב, נתנאל. ליאת הבת הבכורה: עובדת בבנק הבינלאומי בנהריה, אימא ל-3 ילדים- לירן הבכור והתאומות ספיר וקורל. גרה בנהריה. הבן מיכה: שוטר, גר בכרמיאל, אבא ל-3 ילדים- התאומים שירה ואביעד, נתנאל. הבן רועי: מפיק אירועים לכל מיני כנסים, גר בתל-אביב, רווק בזוגיות. הבת עדי: עובדת בביטוח, גרה בנהריה, נשואה טרייה. הבת הדס: עובדת כמזכירה רפואית, גרה בנהריה, אימא ל-4 ילדים- אליה, אביה, והתאומים אביאל ואליאב.

לקובץ הסיפור המלא

הזוית האישית

נהניתי לחקור את העבר של סבתא וללמוד ממנו על החיים ועל ההמשכיות לדון אנשים לכף זכות

מילון

גוגואים
גרעיני המישמש

ציטוטים

”"לשפוט את האנשים לכף זכות" "להסתכל על הצד החיובי כל הזמן"“

הקשר הרב דורי