מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר-החיים בין מרוקו לישראל

כיום סבתא אסתר בת 82, אך הסיפור שלה מתחיל במרוקו הרחוקה ומתאר ילדות מורכבת, שאני מתקשה להבין איך אפשר לשרוד אותה מנקודת המבט שלי כילד כיום. סבתא אסתר נולדה בעיר מקנס שבמרוקו. הוריה שנשאו צעירים מאוד הקימו משפחה לתפארת ונולדו להם שבעה ילדים. סבתא היא הצעירה בילדים. סבתא שלי היא בת הזקונים להוריה. בת שביעית מתוך שבעה אחים ואחיות. עד שהייתה בת שמונה חיה חיים רגילים ושלבים שלא היו שונים מחייהם של ילדים אחרים בשכונה שלה.

כאשר סבתא הייתה בת 8 שנים בלבד השתנו החיים שלה מהקצה אל הקצה. אימה נפטרה ממגפת הטיפוס וחצי שנה אחר כך נפטר גם אביה. היא נשארה לבד עם אחיה, שהיה גדול ממנה בשנתיים. שאר האחים והאחיות כבר היו נשואים באותו הזמן וחיו מחוץ לבית עם משפחותיהם החדשות. אחותה הבכורה לקחה אותה תחת חסותה וגידלה אותה כאילו הייתה אמא שלה. סבתא מספרת שהיא פינקה אותה אפילו יותר מהבן שלה. למזלה הרב של סבתא, אחיה הגדול התעקש שעליה ללמוד וללכת לבית הספר, מה שלא היה מקובל בתקופה ההיא במיוחד לגבי בנות. באותה התקופה החלו להגיע למרוקו נציגים של עליית הנוער, במטרה להביא לעלייתם לארץ של ילדי מרוקו. סבתא השתתפה בפעילויות אלה וקבלה אישור מאחיה הגדולים לעזוב עם קבוצת ילדים לאליאנס, שבצרפת וללמוד שם. זו הייתה מעין תווכנית מעבר לפני העלייה לארץ. אם הוריה היו בחיים סביר שלא היו מאשרים לה לעזוב את הבית בגיל כל כך צעיר. היא הייתה בת 10.

באליאנס, למדה לכתוב ולקרוא צרפתית וכאשר הייתה בת 13 עלתה עם הקבוצה לארץ ישראל ולמדה בבית הספר "מקווה ישראל". בית הספר הפך לה לבית והמורים והמדריכים למשפחה. רוב אחיה הגדולים עדיין לא היו בארץ וגם כאשר הגיעו לא יכלו לסייע לה בדבר.

כאשר סיימה את שנותיה בבית הספר, שוב עמדה סבתא בפרשת דרכים ולא היה לה מקום ללכת אליו. בהמלצתו של חבר מהקבוצה היא עברה לקיבוץ "גן שלמה", (קב' שילר) שליד העיר רחובות ושם הכירה את סבא אבנר, שהיה צבר קיבוצניק. השניים התאהבו והחליטו להינשא. באותם הימים נשואי תערובת שכאלה בין אשכנזים למזרחים לא היו דבר מקובל. אנשים רבים התפלאו על כך מאוד ולא קבלו את העניין בעין יפה. הורי סבי קבלו את סבתי באהבה ולב רחב מהיום הראשון והיא הייתה להם כבת. החיים בקיבוץ היו קשים לסבתי, במיוחד כאשר דודתי טלי, ביתם הבכורה נולדה. באותם הימים היה נהוג לשלוח את התינוקות הקטנים ל"בית התינוקות" והמטפלות היו אלה שטיפלו בהם בעוד ההורים עבדו בענפי הקיבוץ השונים.

סבתא הרגישה זרה בקיבוץ ושמחה מאוד על המעבר למושב לכיש. באותם הימים עדיין לא היה מושב, אלא היאחזות נחל שממנה לימים נוסד המושב. אנשים אמיצים ונחושים, שבאו להקים יישוב במציאות כמעט בלתי אפשרית. בחוסר כל ובמצב בטחוני קשה מאוד שהיה באזור באותם הימים.

סבתא זכתה להביא לעולם שלושה ילדים וביניהם את אימי, שהיא בת הזקונים. יש לה 10 נכדים ושלושה נינים. סבתא שלי אישה נהדרת. למרות גילה היא מבשלת לי אוכל שאני אוהבת ותמיד מקבלת אותי בשמחה ובאהבה. היא מפנקת אותי, דואגת לי ומתעניינת בי מאוד.

הזוית האישית

נדיה: הדמות הנבחרת שלי היא סבתי אסתר. דרך השיחה איתה למדתי להכיר את חייה מזווית חדשה.