מאגר סיפורי מורשת

שמי חטירה {חנה} מיכיילוב, נולדתי בשנת 1966, בעיר הבירה של אזרבייג'ן, באקו ,

עליתי עם שני ילדי ובעלי בשנת 1998. הגענו ארצה הישר לעיר נצרת עילית הנקראת כיום נוף הגליל .

בזמן לידתי אמי נפטרה, אבי שלא יכול לגדל אותי לבדו, רשם אותי לאימוץ. אף אחד מבני משפחתי הקרובה לא יכול היה לגדל אותי,  לכן נשלחתי לאימוץ. לאחר חודשיים, עוד לפני שמצאו עבורי משפחה מאמצת, סבתי התחרטה והחליטה לאמץ אותי.

גדלתי עם סבתי מוקפת בדודים קרובים ורחוקים, גדלתי באווירה טובה. רבים וטובים הושיטו עזרה בהיותי קטנה, דאגו להביא לנו תרופות ואוכל ואת כל צרכינו, אותם סבתי לא יכלה להשיג בגלל מצבה הכלכלי. סבתי גידלה תרנגול הודו, שנהגתי לשחק איתו ולהציק לו תמיד ברוחי הצעירה.

בהגיעי לגיל חמש עשרה, סבתא שלי חשבה לחתן אותי. סיבותיה היו הפחד שאשאר לבד לאחר מותה, ואף אחד לא ידאג לי. ולכן יצאה וחיפשה עבורי שידוך. עד שמצאה את מי שכיום הוא בעלי. הדרך למציאת השידוך הנכון הייתה מאוד קצרה, כי הייתה במחשבתה למצוא עבורי משפחה נחמדה, תומכת ואכפתית. ואכן כך היה וזו המשפחה אליה הצטרפתי. ההורים של בעלי תמיד דאגו לי, נתנו מעל ומעבר עבורי, ואני בטוחה שזה  היה חשוב מאוד לסבתי שרצתה את הכי טוב בשבילי.

ב10 לדצמבר 1981 התחתנתי עם ברוך בן העשרים ושבע בהיותי בת חמש עשרה וחצי, בלבד. לאחר שנה בני הראשון נולד. לאחר שנתיים נולדה ביתי.

טיילנו ועברנו חוויות כמשפחה. היינו עולים חדשים, אך  לא חווינו קשיים מיוחדים, מכיוון שילדינו התאקלמו מהר מאוד, ועזרו לנו מאוד בתיווך עם השפה.

כיום אני בת חמישים וארבע ויש לי שני נכדים. אני חיה בכיף ובעושר עם משפחתי המקסימה.

הזוית האישית

מיתר נכדתה של חנה –  סבתי עברה חיים מלאי חווית, היא ידעה מה העתיד צופה, ותמיד היא מתנהלת בחכמה. היא דואגת לי ונותנת לי אהבה כמו בימים  שלה בתור צעירה.  תמיד שאני מתחילה לדבר איתה על נושא העבר שלה, אני מגלה הרבה דברים חדשים ומעניינים, כמו למשל מי היו האנשים שתמיד היא הייתה מוקפת בהם, ואיך היא עברה את החיים, כל פעם זה מסקרן אותי מחדש. זה הסיבה שבחרתי בה, בתור הבן אדם שאת סיפורו ארצה לשתף .