מאגר סיפורי מורשת

חדוה רוכל, נולדה בארץ ישראל (אז פלסטין) בשנת 1938 וחיה בתקופת המנדט הבריטי ומאורעות הדמים (תקופת 'המרד הערבי'). בריאיון היא מספרת על תקופת ילדותה בצל החיים הקשים בארץ ועל הקשיים עליהם נאלצה משפחתה להתגבר כשחיו בפולין, בדרכם לארץ, ועל הסבל שחוותה מנחת ידם של הבריטים.

אבא שלה (סבא רבא שלי), פרץ בראונרוט, נאלץ לעלות לארץ ישראל במסגרת הגבלת העלייה שנחקקה כמדיניות הבריטים ב"ספר הלבן", ולכן עבר מבחנים רבים אצל הבריטים, בהם היה צריך להפגין את הידע שלו בעולם המסחר ואת יכולתו להתפרנס ללא עזרה ותמיכה כלכלית מהם. את רישיון העלייה לארץ שהצליח לקבל בסופם של כל המבחנים הללו הוא שלח בחזרה לרחל, סבתא רבתא שלי, שנותרה בפולין עם אחותה הגדולה של סבתא שלי וחיכתה לתורן לעלות לארץ.

גם בתור ילדה קטנה סבתא שלי סבלה מהמתח בארץ, הרי כשהייתה מתהלכת ברחוב רק ייחלה ש"כל הבריטים ימותו". כמו כן היא הזכירה את המתח ששרר בארץ בין היהודים לערבים ודיברה על הפעמים שבהן הייתה לוקחת את אחיה הקטן חזרה מהגן הביתה והייתה נצמדת לקיר מחשש שהערבים יזרקו עליהם רימונים מהרכבת שעברה ממול לרחוב.

בריאיון סבתא שלי גם מספרת על מקרה שהיה תגובת הבריטים לאחת מפעולותיהם של תנועת המחתרות, ובו הבריטים זרקו רימונים ברחוב שלהם והיא ומשפחתה השתטחו על רצפת הצריף שבו חיו מחשש שיישרף וייכלה מעל לראשם.

מצורף הסיפור המלא מעבודת החקר

הזוית האישית

רעות רוכל: בתהליך כתיבת העבודה, במסגרת הריאיון למדתי מסבתא שלי דברים רבים אודות משפחתי. בנוסף למדתי להעריך את עצם העובדה שסבתא שלי הסכימה לשתף פעולה בכזו אדיבות, שכן האירועים והחוויות שעלו במהלך השיחה היו קשים מאוד לשמיעה. היה רגע בריאיון שבו הבנתי את עוצמת דבריה עד כדי כך שממש הגעתי לסף בכי, שכן האירועים שחוותה כילדה כה קטנה היו פשוט מזעזעים.

למדתי דברים חדשים נוספים שלא ידעתי קודם לכן על ההיסטוריה המשפחתית, כמו גם שרכשתי לי ידע חשוב על האירועים ההיסטוריים והבנתי כיצד סיפור חייה האישי של סבתא שלי השתלב בצורה כה יפה ברצף האירועים האמיתיים שקרו באותה תקופה. כמו כן, במהלך ביצוע העבודה הגעתי להבנה של עד כמה באמת נורא היה המצב שבו חיו באותה תקופה – עם כל הסבל שאיתו היו צריכים להתמודד באותה תקופה שנבע מצד אחד מהידיעה ששאר המשפחה נותרה מאחור ונרצחה, ומצד שני גם השלטון הבריטי בארץ עושה ככל יכולתו להקשות את חייהם של היהודים שהתיישבו כאן.

אני מרגישה שיכולתי להביע את עצמי בצורה יותר טובה במהלך העבודה, שכן נתקלתי בקשיי עמידה בזמנים שאני מרגישה שהייתי יכולה להתגבר עליהם ביותר קלות ממה שקרה בפועל. אני לוקחת איתי מהריאיון לחיים את הידיעה שאנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי למנוע הישנות של אירועים כאלה בעתיד, וכעת גם למדתי להעריך ולהעריץ את הצורה שבה הוריה של סבתא שלי עברו את הסבל ובכל זאת נתנו לה את החיים הטובים ביותר שיכלו להעניק לה. לסיכום נהניתי מאוד במהלך ביצוע העבודה, והיא תרמה לי מבחינות רבות.