מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה הנפלאים של יפה דויד

התלמידות: טליה בוכניק, יובל דוק
יפה דויד כיום
ילדותי בטירת הכרמל

שמי יפה דויד  נולדתי בשנת 1951 בחיפה, גרנו בטירת הכרמל יישוב שהיה פעם כפר קטן והיום זו עיר. אנו שלושה אחים: שתי בנות ובן ואני הבכורה. אבי היה שוטר ולאמי היה גן פרטי בבית. כיום, אני נשואה למאיר בעלי, יש לנו ארבעה ילדים ושלושה נכדים. השנה פרשתי לגמלאות לאחר ארבעם וחמש שנות עבודה במשרד הבריאות בתור מנהלת רכש ונהנית מכל רגע ורגע בפנסיה.

העשור המשמעותי בחיי

אני רוצה לספר על תקופה, העשור הראשון בחיי. כאמור גרנו בכפר בבית של ערבים עם תקרה מאוד גבוהה, שירותים בחוץ וגינה גדולה, שגידלנו בה פרי הדר. הכפר היה מוקף הרים והיינו הולכים כל שבת בבוקר לקטוף פרחים. באמצע הגינה עמד לו עץ תותים גדול, שכל בוקר אספנו את התותים שנשרו בלילה. תות בצבע חום ולבן.

היה פער גדול בין החיים אז ולא הייתה לנו טכנולוגיה. לא היה לנו מכוניות, אוטובוסים, מוניות לא היה שופרסל, הייתה מכולת שכונתית, היה סל ירוק עם חורים ואת הלחם היינו מכניסים כמו שזה. לא היה טלפון, ולא רשתות חברתיות. אך היה לנו מפגשים חברתיים שכללו משחקים, דיבורים ופיצוח גרעינים עד רדת החשכה והיה לנו בית קולנוע שנקרא "מקהל". ואז נכנסנו לבית ארוחת ערב, מקלחת ושינה. בישלנו על פרימוס. מקרר ללא חשמל שבכל בוקר היינו מכניסים בלוק של קרח מהמוביל קרח שעבר בשכונה. חלב החלבן חילק לתוך קערה עם כסף שהונחה בסף הדלת. ישנו על מיטת סוכנות מברזל וכיבסנו בידיים עם גיגית וקרש כביסה. אמצעי הקשר היחיד שהיה הוא רדיו שהשמיע רק שירים מתחנות זרות. לא הכרנו חיים אחרים והיה לנו נפלא.

היה לנו בית ספר יחיד והוא היה דתי, והכריחו אותנו להתפלל כל בוקר וללבוש מכנסיים וחצאית מעל. מבחינת ביגוד לא היה לנו.  אני הייתי בכורה שהייתי זוכה לדברים חדשים והאחים שאחרי קיבלו את מה שלי היה. בנוסף אנקדוטה קטנה, במשך שבע שנים התחפשתי למלכת אסתר בפורים, השמלה שהגיעה לי עד הקרסוליים ובסוף סיימתי עד הברכיים.

לסיכום: תיאור העשור הזה בחיי היה נפלא היה לנו המון מוסר ואחריות וכבוד רב להורים, ולמורים, החיים היו נפלאים בעינינו ולא הכרנו משהו אחר. הטכנולוגיה שהגיעה עוררה בהתחלה תחושות של פחד ורתיעה אבל הצלחנו להסתגל.

הזוית האישית

יפה דויד: נהנתי מאוד לשתף את התלמידות בספורי התבגרותי עם קום המדינה. להיזכר בימים ההם וכיצד הסתדרנו ללא טכנולוגיה. השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת כתת הותיקים בית הספר מרים ילן שטקליס, בנתניה.

מילון

פרימוס
כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ,שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

ציטוטים

”העשור הזה בחיי היה נפלא, היה לנו המון מוסר להורים ואחריות וכבוד הורים.“

הקשר הרב דורי