מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי הדסה צברי, נולדתי בשנת 1959 בארץ במושב אביעזר.

אביעזר היה מושב של קצינים שהגיעו בשנת 1950 מהודו, בעלייה של בן גוריון. הייתי בגן באביעזר, גן דתי מאוד, אבא שלי היה דתי ורצה שאלמד רק בבתי ספר דתיים. בבית היינו שומרים את כל המנהגים והמצוות, לדוגמא בתשעה באב אכלנו על הרצפה ונהגנו נהגי אבלות שהגיעו מהודו, למשל שמנו אפר על הפנים. כל זה לזכר חורבן בית המקדש. ואז היינו שרים שירים לבית המקדש.

בתיכון למדתי בבית שמש כי זה היה הכי קרוב לבית שגרתי. אחרי הצבא למדתי טיפול במעונות יום לילדים קטנים, במעונות ויצו ונעמת. ואז החלטתי לעזוב הכל והלכתי ללמוד לימודי אחיות בבית ספר אחיות ביקור חולים. שם הכרתי את בעלי, יצאנו לרקוד בדיסקו.

הדסה מתארת את חיי נעוריה בערי ירושלים

בגיל 21 התחתנו, בעלי רקד יפה מאוד. אחרי החתונה עברנו לגור בבית אליעזר. הבנים שלי עדיין גרים בבית אליעזר עד היום. עבדתי בהלל יפה בתינוקייה ובפגייה. יש לנו שלושה ילדים: בת ושני בנים. הבת שלי גרה בירושלים ליד אפרת. הבנים שלי עדיין לא נשואים.

הבן הצעיר נולד במלחמת המפרץ כשהייתי עם מסכת אב"כ בזמן הלידה. כשהבן שלי נולד העבירו אותו ישר לפגייה, ובגלל הלידה שלו עלה לי הלחץ דם ובגיל 50 קיבלתי אירוע מוחי. לצערי בעלי ניפטר בתאונת דרכים בשנת 1994, בהתחלה הייתי בבית עם פיליפינית שטיפלה בי ואחרי שהיא עזבה הגעתי לכאן לבית האבות.

הזוית האישית

הדסה צברי מבית האבות "עד 120" בחדרה, השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמיד אלירן כחלון מבית הספר אדנים חדרה, בשנת לימודים תשע"ט, יחדיו תיעדו את סיפור חייו של הדסה.