מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חייה של עליזה בן דוד

סבתא ואני מטיילות בביתה הקודם בילדותי
סבתי ביום חתונתו של אחיה מאיר ז"ל
החיים במרוקו והעלייה ארצה

סבתא עליזה נולדה במרוקו בדמנאט בשנת 1951 לאבא חיים, לאימא זוהרה ולשלושה אחים: עמרם, שמעון ומאיר.

הילדות

סבתא מספרת: "מה שהכי אהבתי לאכול בילדותי ומה שהכי חסר לי עכשיו זה קציצות עם כרפס שאימא שלי הייתה מכינה, זה הטעם שחסר לי, שאני הכי מחפשת. לאחר הארוחה היינו יוצאים לשחק בכפר בדימנאט. אני חושבת שהיינו משחקים חמש אבנים. היה עוד משחק שנקרא מנקלה, אספנו חרצנים של מישמיש זה היה משחק שאהבנו לשחק: היינו קולעים באגוז השני של החבר ומי שפוגע לוקח את שני האגוזים, שיחקנו גם קלאס שציירנו עם גיר על הרצפה. אהבנו לדבר על מני אנשים מפורסמים שהיו בזמננו אך אני לא חושבת שהיה לפחות לי גיבור ילדות, בזמננו לא היו כל כך גיבורים.

מי שאני כיום

כשאני חושבת על מי הייתי רוצה לפגוש מהתנ"ך, יש לי הרבה דמויות בראש שהייתי רוצה לפגוש. אין לי דמות מסוימת אבל הכי הכי הייתי רוצה להיפגש עם שלמה המלך. הייתי רוצה לראות האם הוא באמת כל כך חכם כמו שאמרו, האם הוא מדבר עם חיות כמו בכל הסיפורים.

כשאני חושבת מה הייתי עושה אחרת בחיי אני חושבת שהייתי רוצה ללמוד יותר בגיל צעיר, הייתי מגיעה לאוניברסיטה ולא הייתי עושה עיקופים, לא קודם חתונה, ילדים, קורסים ורק אז אוניברסיטה.

יוצא לי הרבה לחשוב על השם שלי, למה דווקא הוא נבחר, ואני חושבת ששמי הוא טוב בשבילי. אבל אם הייתה לי בת, הייתי רוצה שיקראו לה מיכל. אני מאוד הייתי רוצה שתיהיה לי חברה בדיוק כמוני. הייתי אומרת לחברה הזו שאני גאה בה, במעשים שלה, בילדים שלה, בנכדים שלה. הייתי אומרת לה שאני פשוט גאה בה.

המשפחה שלנו, את יודעת אוריין, מטיילת הרבה בעולם ויוצא לנו לאכול בהרבה מסעדות גורמה מיוחדות. אבל מה שאני באמת רוצה לאכול זה עוגה למנה ראשונה, עוגה למנה שניה, עוגה למנה שלישית.. כשחברות שלי שואלות אותי מה הייתי משנה בבית שלי, אני תמיד אומרת שהבית שלי חדש שרק עכשיו קניתי אותו, אם הייתי משנה משהו, הייתי מגדילה את השירותים.

אני קוראת המון ספרים בזמני הפנוי, זהו התחביב שלי. הספר שהשפיע עלי מאוד היה "אוהל הדוד תום". פעם שמעתי על העבדות של הכושים בארצות הברית, איך הם חטפו אותם מהמדינות שלהם והובילו אותם באוניות לאמריקה ומכרו אותם לעבדים. הסיפור עצמו הוא על עבד שגר באחוזה של לבנים, והוא סיפר לבת של בעלי האחוזה את הסיפור שלו. התחברתי לסבל ולעצבות של הסיפור, לעבדות שלהם. הרביצו להם לא נתנו להם שום דבר ליהנות.

הזוית האישית

אוריין: אני מאוד אהבתי לעבוד עם סבתי, אני אוהבת אותה מאוד, ומאוד שימח אותי ללמוד ולדעת על העבר שלה. הייתי רוצה להגיד לה שאני תמיד אוהבת אותה לא משנה מה קרה בינינו ומה הייתה הדרך שלנו במסלול החיים.

מילון

דמנאת
דמנאת (נכתבת גם: דמנאט, או דמנת, היא עיר מרכזית במרוקו שנוסדה בשנת 1060, וממוקמת למרגלות הרי האטלס, בערך 110 ק"מ מזרחית לעיר מרקש. האוכלוסייה כולה משתייכת לדת האסלאם. תעסוקת אנשי המקום מגוונת, אך המלאכות הנפוצות הן קדרות ואריגה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”חשוב תמיד לקחת מהאחר את מה שטוב בו, לקבל אותו כמו שהוא“

הקשר הרב דורי