מאגר סיפורי מורשת

סבתא מינה הייתה מורה במשך שלושים ושמונה שנים. היא לימדה בבית ספר תיכון. בתחילה לימדה ספרות ותנ"ך בבית הספר המשותף בנווה איתן,  ובהמשך לימדה תיאטרון וקולנוע בבית הספר התיכון בכפר הנוער הדסים.

אני חושב שסבתא אהבה מאוד את ההוראה. היא הייתה יושבת שעות בלילות ומכינה מערכי שיעור יצירתיים.

מעולם לא חזרה על אותו שיעור שהעבירה בשנה  הקודמת. למרות שיכלה לחסוך לעצמה  זמן יקר של הכנות, סבתא "התעצלה" לפתוח מחברות וקלסרים שהכילו כבר שיעורים שהעבירה. היא תמיד העדיפה להכין חומר חדש עם רעיונות חדשים יצירתיים.

בשיעורים שלה, סבתא שילבה הרבה פעילויות של דרמה ויצירה, כמו ציור ועיצוב. לדוגמה, כעבודת סיכום על ספר, סבתא ביקשה את התלמידים להכין כריכה שתביע את הרעיון המרכזי, העלילה והדמויות בספר.

בשיעורים של סבתא עשו תיאטרון בובות, עשו הצגות בחוץ, הכינו סרטים, כתבו שירים, עצבו מסכות ועוד ועוד. סבתא בעצמה חיפשה כל דרך לגוון את השיעורים באופן יצירתי. היא הכינה סרטים לסיכום נושא, הקרינה סרטים, וקראה מתוך ספרים שלא נכללו בתוכנית הלימודים. אהבתה לתאטרון ולכתיבה, סבתא היא סופרת ילדים,  באו לידי ביטוי בשיעוריה.

התלמידים אהבו מאוד את השיעורים של סבתא ועד היום הם מזכירים לה כמה נהנו בשיעוריה.

אחרי שלושים ושמונה שנות הוראה הגיעה זמנה של סבתא לפרוש. תלמידי התאטרון מכיתה י"ב הכינו לה סרט יפה לפרידה ונפרדו ממנה במילים חמות. כשפרשה  סבתא לגמלאות, היא יצאה מכפר הנוער הדסים ועברה עם סבא לכפר סבא. סבתא  חיפשה מקום להתנדב.

סבא שהיה מרכז עמותת "ידיד לחינוך" בכפר סבא, הציע לה להתנדב בבית ספר ולעשות עם התלמידים את מה שהיא אוהבת: ספרות, כתיבה והפעלה יצירתית.

סבתא נענתה בשמחה וזאת השנה השביעית שהיא מתנדבת. היא כבר הספיקה להתנדב בשלושה בתי ספר. כולם בתי ספר יסודיים.

העבודה עם ילדים צעירים בהרבה, ממה שהייתה רגילה, מהנה מאוד את סבתא. היא באה לבית הספר יום בשבוע, ובמשך ארבע שעות נפגשת עם כיתות, קוראת סיפור, משוחחת ומפעילה את התלמידים. בנוסף היא גם מנחה קבוצות של כתיבה יוצרת.

אני חושב שתלמידים מאוד אוהבים את השיעורים של סבתא ואני מצרף בזאת מכתב תודה לדוגמא, וכן תמונות מפעילותה של סבתא כמורה בתיכון וכמתנדבת בידיד לחינוך.

הזוית האישית

איתי מתעד בהערכה את סיפורה של סבתא מינה כמורה אהודה ומוערכת.