מאגר סיפורי מורשת

חזרה לבית בו נולדתי

נולדתי ברומניה בעיר בקאו בשנת 1954, להורי שלום (שוקי) וקרולינה (לולי) גולדנברג. עליתי ארצה בשנת 1960.

בגיל 61 פרשתי מעבודת ההוראה אחרי 40 שנות עבודה.

המשימה הראשונה שלי הייתה לחזור לבית שבו נולדתי ולבקר בבתי קברות בהם קבורים סבא, סבתא, דודים. הייתה זו בעצם בקשה של הורי להגיע לקבר משפחתם. הספקתי להגיע לקברים של דודים בעיר בריילה, עיר הולדתה של אמי. שם קבורים דודה שאני נקראת בשמה ודוד שמת בתקופת מלחמת העולם השנייה מטיפוס, מחלה קשה, כשחזר ממחנה עבודה של הנאצים. הדוד היה צעיר מאד ולא נשוי כך שאיש לא פקד את קברו מעולם. בעלי אמר "קדיש" והיה מאד מרגש שזכינו.

יחד עם בעלי, שמואליק, נסענו לבקאו שברומניה. יצרתי עוד בארץ קשר עם שומר בית הקברות הצועני ששומר על בית הקברות. את הקשר יצרתי דרך הפייסבוק באתר "שורשים רומניים". כשהגעתי לבית הקברות היהודי השומר חיכה לי והביא אותי לקבר של סבא וסבתא של אבי בבקאו. הוא ניקה ונקש את העשבים והיה מרגש להגיע לקבר של סבים שלא הכרתי.

משם המשכתי לבית העירייה ושם הוצאתי תעודת לידה. משם המשכתי לבית שבו נולדתי. ידעתי את שם הרחוב והמספר 36 אבל מסתבר ששם הרחוב התחלף מספר פעמים. אישה מבוגרת שעברה במקום עצרה לידינו. היא גרה בסביבה. וידעה בדיוק לאיזה רחוב התכוונתי.

היה ערב והרחוב חשוך. הבית היה חשוך ונכנסתי אט אט… האישה שליוותה אותנו אמרה לי להיזהר כי בבית גרים היום צוענים והם מסוכנים. נכנסתי צעד צעד ובזהירות רבה לחצר…. חיפשתי את עץ האגוז שאני מצולמת לידו כילדה קטנה. יצאה מתוך הבית אישה מבוהלת ושני נכדיה. מסתבר שהם קיבלו את הבית מעובדי העירייה אחרי שהיהודים עזבו את הרחוב והיא חששה שאני באה לקחת את הבית חזרה.

תחת עץ האגוז

המלון שלנו, מלון ביזאנט, היה שני בתים מהבית שלי. למחרת בוקר משגיליתי זאת, יצאתי לרחוב וחיפשתי מבוגרים שזוכרים את המשפחה. לא מצאתי אף אחד. מסתבר שזה היה רחוב שבו התגוררו רק יהודים אך כולם עזבו והבתים ניתנו לצוענים. זאת הסיבה שהאישה שהתגוררה בבית חששה והייתה נסערת מאד. היא גילתה חרדה ופחדה שבאתי לקחת לה את הבית. הסברנו לה שבסה"כ  באתי לבקר את בית הולדתי. משנרגעה אפילו הצטלמנו יחד.

אחרי הביקור בעיר הולדתי שמחתי שהייתי בו אך הבנתי עד כמה מקומי בארץ ישראל וכדברי יגאל אלון: "עם שאין לו עבר ההווה שלו דל ועתידו לוט [מכוסה] בערפל".

חזרה לבית בו נןלדתי בבקאו

הזוית האישית

תום: היה כייף ומעניין להכיר את הסיפור. בתקווה לבקר בבקאו.