מאגר סיפורי מורשת

שמי יהושוע שמרת, לשעבר שמולביץ, עברות שמי נבע מדרישת חייל האוויר לשינוי שמות משפחה לשמות עבריים. שמות הורי הילל ובלצה שמולביץ. הורי נאבקו באופן קבוע נגד המצרים שרצו להרוס את הקיבוץ ולגרש אותנו בחזרה לאירופה. אבא שלי היה חקלאי, והוא ניהל את דיר הכבשים בקיבוץ. אמא שלי הייתה מנהלת חשבונות בקיבוץ, וגם כמו כל חבר קיבוץ היא עסקה בעבודות כלליות, כמו מטבח, רחיצת כלים, כביסה ועוד. היה לי אח ששמו אבישי, שהוא כבר לא איתנו שנים רבות.

נולדתי בקיבוץ נגבה בשנת 1946. כשהייתי בן שנתיים, פינו אותי, יחד עם כל הילדים בקיבוץ, משדה הקרב למרכז הארץ, ששם היינו מוגנים יותר מהמלחמות שהיו נגד ישראל החדשה. אני זוכר, שיום אחד נכנסתי לחדר אוכל וגנבתי גבינה, גבינה צהובה! וישר התחילו לרדוף אחרי כל התורנים! בקיבוץ לא היינו משפחה מאוחדת. היה לנו בית ילדים. שם גרנו, שם למדנו, שם ישנו, וכל זה במקום להיות בבית כמשפחה רגילה ומאוחדת. היינו פוגשים את ההורים שלנו רק אחה"צ, וכל זה עד ארוחת הערב, ואז ההורים היו מחזירים אותנו לבית הילדים, להתקלח, ולישון. את שנות חיי בקיבוץ חייתי בצורה זו. מידי פעם החליפו לנו את המורים והמטפלת שתיפקדו במקום ההורים.

לקראת הגיוס, נקראתי לבדיקות התאמה לקורס טייס, ונמצאתי מתאים, וכך הגעתי לחיל האוויר.

סבא יהושוע בטייסת 102

טייסת הנמרים

לפני המלחמה הראשונה שלי, הייתי בכמה פעולות בימי שישי. ישראל וסוריה נלחמו על מקורות המים, ואני אז הייתי צעיר מאוד. יצאנו לכיוון סוריה להילחם נגד הסורים, שרצו לפגוע בתעלות המים של ישראל (בגליל העליון). הפצצנו את התותחים הסורים, שירו על ישראל. חודשיים אחרי זה, פרצה מלחמת ששת הימים, שבה כל מטוסי הקרב של ישראל, תקפו את כל שדות התעופה של הערבים. במלחמה זו, השתתפתי ופגעתי בשישה מטוסי של הערבים. אני זוכר את הטיסה הנמוכה מאוד, שטסנו לכיוון שדות התעופה וש"גילחנו" את הגבעות, בגובה הנמוך שלנו, כי רצינו שהרדאר של האויב, לא יגלה אותנו. ככה חיסלנו את כל חילות האוויר של האויבים, ואפשרנו לכוחות הקרקע של ישראל להילחם ללא חשש.

מלחמות נוספות בהן השתתפתי

לפני שאספר לכם, חשוב לציין, שהצרפתים שמכרו לנו את מטוסי חיל האוויר, כעסו עלינו שניצחנו את הערבים, והפסיקו למכור לנו אווירונים, וכתוצאה מכך, חיל האוויר עבר למטוסים אמריקאים, היות והם הסכימו למכור לנו. עברתי ממטוס המיסטר, למטוס סקייהוק, שהיה מטוס  גדול וחזק יותר, ונשא פי 10 יותר פצצות, מהמיסטר. התחילה מלחמת ההתשה, שערכה כשנתיים, ובה הטסנו והתאמנו לשמר ולהגדיל את כוח הלחימה שלנו, וגם לתקוף באופן שוטף את הצבאות הערביות.

ללא התראה פרצה מלחמת יום הכיפורים, כשמה כן היא, הערבים תקפו אותנו ביום הכיפורים, היום הקדוש ביותר לעם ישראל, ותפסו אותנו ללא הכנה מוקדמת. המלחמה הזאת, הייתה המלחמה הקשה ביותר לעם ישראל, ובשבילי, היא הייתה קשה מאוד. נפגעו לנו טייסים רבים, כמו שנפגעו לוחמים אחרים בחיילות אחרים, כמו שריון, תותחנים, צנחנים, ויתר החיילות. בטייסת שלי, חצי מכמות המטוסים, נפלו וטייסים נאלצו לנטוש את המטוס. הרבה נהרגו ונפלו בשבי.

עבודתי בהמשך לשירותי הצבאי היה גם הוא קשור לטיסה, הייתי טייס ריסוס. היום היה מתחיל השכם בבוקר, כשתנאי מזג האוויר עדיין שקטים ומאפשרים לרסס בלי שהרוח מפריעה. במשך 40 שנה שירתתי  גם כטייס ריסוס בכים-ניר, וגם כטייס מילואים, בטייסת 102 (סקיי הוק). המשכתי להילחם ביתר המלחמות שהיו לעם ישראל. כשהגעתי לגיל 38, חדלתי עם הטיסה הקרבית, והמשכתי לתפקד כמדריך בבית ספר לטיסה בחיל האוויר עד גיל 50. בסיום השרות ערכו לי מסיבה ונפרדתי מהטיסה בחיל האוויר.

אירוע שזכור לי במיוחד:

הטיסה שזכורה לי והשפיעה עלי, הייתה הגיחה הראשונה של מלחמת ששת הימים, שבה טסנו כמעט כל מטוסי חיל האוויר, ב"דממת אלחוט". כל מטוס נשא את מירב הפצצות שיכל, בגובה 0. תקפנו את כל שדות התעופה של חיילות האוויר הערבים, ובעצם, אחרי שלוש שעות, השמדנו את כל חיילות האוויר הערבים, ובעקבות זאת, נקבע גורל המלחמה, לטובת ישראל.

הדור הבא של הטייסים

הזוית האישית

יהושוע: נעים להיזכר בכל הדברים שכתבנו בסיפור וכמובן זה מביא אותי להיזכר בחברים לוחמים שכבר לא איתנו, אך מתגעגעים אליהם מאוד.

תלמה: תוכנית הקשר הרב דורי, חיזקה את הקשר ביני לבין סבי. היה לי מעניין ומהנה לשמוע את סיפורי המלחמות של סבא. אני שמחה שניתנה לי הזכות להשתתף בפרוייקט ולשמוע את סיפוריו המעניינים של סבי.

אורי: נהניתי להיות חלק מסיפורו של סבי ולשמוע את כל הדברים המעניינים שקרו לו בילדות. לפני תוכנית הקשר הרב דורי, לא הכרתי את כל ילדותו המעניינת של סבי. לסיכום, נהניתי להיות חלק מתוכנית הקשר הרבה דורי ואני שמח שניתנה לי האופציה להשתתף בה.