מאגר סיפורי מורשת

שמי נורית נולדתי בקיבוץ עין חרוד בשנת 1948 שנת תש"ח. עין חרוד הוא קיבוץ בעמק חרוד שבעמק יזרעאל. הוא הוקם על ידי חברי גדוד העבודה בי"ח באלול תרפ"א (21 בספטמבר 1921) והתפלג בשנת 1952 לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד.

התחנכתי ולמדתי בבית ספר עין חרוד המשותף מכתה א' עד התיכון. אני אחות במקצועי ועבדתי כל השנים בקיבוץ יזרעאל. יש לי שבעה ילדים ושמונה עשרה נכדים. שמונה מנכדי גרים באזור שלנו.

ספר התורה – תמונה זו בחרתי בפעילות כתתית שערכנו בתכנית הקשר הרב דורי

בחרתי בתמונה שמשקפת את הקשר לבית הספר ולדורות הבאים שלמדו בו. בתמונה יש עטיפות של ספר תנ"ך רקומות שרקמתי לילדי, הדודים שלך, שלמדו בבית הספר המשותף עמק חרוד, שגם אני למדתי בו. הקשר הרב  דורי מסמל עבורי המשכיות, הקשר שלי לבית הספר  "יסודי עמק חרוד" ומתחיל בעבר הרחוק. אני למדתי בו ילדיי למדו בו ועכשיו נכדיי לומדים בו וזה מרגש אותי מאוד.

כשאני הייתי בבית הספר למדנו תנ"ך כמו היום. אז למדנו פרקים שלמים בעל פה. אני חושבת שחשוב מאוד ללמוד תנ"ך. בתנ"ך כתוב רקמת יריעות אוהל מועד: "ועשית מסך לפתח האוהל תכלת וארגמן ותולעת שני… מעשה רוקם". (שמות כ"ו 36)

סבתא שלי בלה, שהיא אימא של אבא דב, רקמה לו תיק תפילין ונתנה לו כשעלה לארץ בגיל 17. כל משפחתו של אבי נרצחו בשואה. התיק זה הדבר האחרון שנישאר לו מהמשפחה.

סבתא סופי שהיא אמא של אמא שלי, רקמה לי עטיפה לממחטות כשעליתי לכיתה א'. סבתא סופי עם משפחתה עלו מגרמניה עם עליית הנאצים וכך הם נצלו. אני רקמתי עטיפות בספרי תנ"ך  לילדי.

בתי יעל, רקמה תמונה וציפה לכרית. וכך נמשך סיפורה של הרקמה במשפחתי. לנכדתי עדי רקמתי עטיפה לספר תורה כשעלת לכיתה ב'. ועכשיו נכדי לומדים בו וממשיכים את הדור.

הזוית האישית

סבתא נורית: חוט הרקמה שזור ברקמת המשפחה בין קודש לחול מאז הגולה, דרך השואה והעלייה והתקומה בארץ ועד היום.