מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה ויין. אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי עוסק בעלייתי לישראל.

בעלי ואני הגענו לארץ כי היינו יהודים ציונים ממשפחות ציוניות. רצינו להגיע לישראל לשנה אחת בלבד. הגענו לארץ ישראל באוניית "ss שלום". כאשר הגענו נדהמנו מהחברה החמה שהפתיעה אותנו בבואנו.

הבית הראשון שלנו בארץ היה בירושלים ברחוב אברהם לינקולן. שם חיכו לנו כבר מקומות עבודה, אני עבדתי כספרנית בספריה לאומית באוניברסיטה העברית, ובעלי התקבל לתואר שני במשפטים. בהתחלה בעלי ידע קצת עברית אבל הוא היה נחוש ללמוד את השפה במלואה והלך לכל אולפן אפשרי כדי ללמוד את השפה. לפני שעלינו לארץ, הייתי בקיבוץ מעברות לתקופה ושם למדתי עברית באולפן.

בעלי ואני החלטנו להישאר רק אחרי שהגענו לקונצרט לכבוד פתיחת בניני האומה. בימים ההם היה נהוג לפתוח את הקונצרטים בשירת התקווה, כאשר התחלתי לשיר עם כל הקהל התחלתי לבכות מרוב התרגשות ובאותו רגע הבנו שכאן אנחנו רוצים להיות ולבנות את ביתנו וכך הפכנו לעולים חדשים.

כאשר סוף סוף נהיינו עולים חדשים, קיבלו את פנינו בארץ בחום ואהבה כמו במשפחה ענקית אחת, כולם היו מאוד נחמדים אלינו והרגשנו בבית, אפילו לא היה צורך לנעול את דלת ביתנו. אחד הסיפורים המרגשים שקראו לי אחרי העלייה הוא שקמתי באמצע הלילה ולקחתי את בתי (דנה, שנולדה קצת אחרי העלייה שלנו לארץ ישראל), ראיתי חיילים מהצבא עושים חזרה למצעד יום העצמאות וזה היה אחד הדברים הכי מרגשים באותה התקופה ולהיות חלק מהיום המרגש הזה.

האונייה איתה עלינו

הזוית האישית

עדן הנכדה: אני מאחלת לסבתי אושר ואהבה ושתמיד תישאר יפה. סבתא מאחלת לי שאגשים את החלומות שלי ושהיה לי כיף בחיים.