מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה כהן, נולדתי בעיר יזד שבפרס בשנת 1936 למרים ויעקב כהן ז"ל הייתי הבת השנייה במשפחה מתוך עשרה אחים לא הייתי באף מסגרת חינוכית כי לא היה חינוך חובה בפרס. הייתה לי ילדות קשה ובגיל 5-6 יצאנו לעבוד אחי ואני כדי לעזור בפרנסת המשפחה. עליתי לארץ ב-1949 בגיל 13 ומיד התקבלתי ל"חוות הנוער הציונית" בקטמון בירושלים עליתי יחד עם דודתי, אסתר ישועיוב ז"ל שעברה לגור בקיבוץ בית השיטה.

את החווה הקים זאב שיקלר,ככפר נוער לעולים בעליית הנוער. שיקלר הציע את המקום לד"ר ישראל גולדשטיין, ולמשה קול, מתנועת הנוער הציוני, שהיה פעיל בעליית הנוער ויזם באותה עת הקמת כפרי נוער לפליטי השואה

.

בתחילת דרכה התבססה החווה על עבודה חקלאית, אבל לאחר זמן קצר הוקמו בה סדנאות אמנות: תפירה, נגרות, נגרות ומגמה לשענות, והחקלאות נזנחה. החווה עסקה בעיקר בהקניית ערכים יהודיים–ציוניים, ומתן כלים לקליטת העולים בישראל. רבים מבוגרי ומוריה השתלבו ומשתלבים בתחומי העשייה השונים: רפואה, עסקים, מוזיקה, ספורט (שחיה, התעמלות אמנותית, כדורגל, סיף וכדומה), פעילות חברתית וציבורית, חינוך וכיוצא בזה.

במהלך השנים הפנימיה קלטה, בנוסף לעולים, גם ילדים משכונות מצוקה ומעיירות פיתוח, ושילבה אותם בלימודים בבית הספר יחד עם תלמידים מירושלים. החווה קלטה עולי איראן, שנמלטו מהמהפכה האיראנית  וקליטת עולי ברית המועצות  לשעבר בשנות ה-90.

חשוב לי לספר על המקום המדהים הזה כיוון שרק במסגרת זו התחלתי בעצם ללמוד דבר שלא זכיתי בו בילדותי בכלל, המסגרת הזו נתנה לי המון בטחון, היא העניקה לי חום ואהבה והרבה השכלה. מר שיקלר עבד באופן אישי אתי שעות על גבי שעות כדי ללמד אותי את כתיבת האותיות. מרוב שהייתי ילדה סקרנית ,היה לי רצון עז ללמוד עוד ועוד ותוך חמש שש שנים סיימתי לימודים של שמונה כיתות בחוות הנוער הציוני. בחווה היינו בנים ובנות בגילאי 12 עד 16 ,רובם היו ילדי השואה (שהוריהם נספו) ושלושה ילדים מפרס.

בחוות הנוער היו לנו הרבה חוויות כגון טיולים להכרת הארץ, טיילנו בצפון הארץ ובדרומה ומהסיורים למדנו הרבה על ההיסטוריה של מדינת ישראל. בחופשות הילדים היו נוסעים למשפחותיהם ואילו אני הייתי נשארת במוסד עם ילדים נוספים שלא היו להם הורים, כי הוריי עדין היו בחו"ל. בחופש הגדול יצאנו לקיבוצים לעזור בקטיפת תירס ובאסוף חומוס. זה היה נקרא מחנה עבודה היינו חוזרים למוסד להמשך הלימודים ולחיי חברה רגילים. אחד מהקיבוצים שעבדנו בחופש הגדול היה בתלמה יפה.

הזוית האישית

שושנה כהן: מאוד נהניתי מהמפגשים שלי עם הנכד בקשר הרב דורי, למדתי מהמפגשים כאן הרבה וחשוב לי היה לספר את הסיפור הזה כי אם לאדם יש רצון עז אפשר ללמוד בכל מצב אם יודעים או לא יודעים צריך תמיד לשאוף קדימה.

עוז: אני למדתי דברים חדשים על סבתא שלי והבנתי איפה היא למדה כשהייתה ילדה היה לי מאוד מעניין ומאוד אהבתי את הרצון של סבתא שבגיל גדול יותר למדה והתקדמה ואף פעם לא מאוחר ללמוד. אני מאוד נהניתי לראות את סבתא פעם אחת באמצע הלימודים אני מאחל לה שנשמור על קשר.