מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

חווית ילדות בצל הקמת המדינה

סבא וסבתא ואני
סבתא חיילת
קורות חיי

שם ההורים שלי: דורה וברוך דאובה. ההורים של אמא שלי הם: דילה ויעקב פלדהיים. ההורים של אבא שלי הם: שרה ומשה דאובה. הסבים שלי והורי הם ילידי גרמניה. הורי נישאו בגרמניה ועלו לארץ ישראל מגרמניה בשנת- 1934. הסבים שלי מצד אימי נספו בשואה באושוויץ. הסבים שלי מצד אבי, נפטרו בגרמניה לפני מלחמת  העולם השנייה. בית העלמין היהודי בו הם קבורים, נמצא בשלמותו ושמור ע"י הקהילה המקומית. אני נולדתי בארץ בחיפה בשנת- 1938. ולי עוד שני אחים. גרנו בחיפה בשכונת בת – גלים. שם עברה ילדותי ובגרותי. בשנת 1956 התגייסתי לצה"ל.

שירתתי ביחידת הצנחנים בתפקיד פקידה ראשית  של "בית הספר לצניחה" שהכשיר חיילים לצנוח. היו אלה הימים של פעולות התגמול אותם ביצעו חיילי גדוד הצנחנים בשטח האויב. ובהמשך מלחמת סיני עם האבדות הכבדות של חברים מהיחידה. עבורי הייתה זו תקופה מאוד משמעותית. בסיום השרות הצבאי יצאתי ללימודים בסמינר "אורנים" במגמת אומנות. עבדתי בהוראה בכיתות קדם מקצועיות בעכו וגם בחיפה. אחרי מספר שנים עברתי הסבה ועבדתי כמרפאה בעיסוק בבית חולים רמב"ם.

בשנת 1961 נישאתי לדודו הנדל, ולנו 4 ילדים ו10 נכדים לתפארת המשפחה. דודו יליד 1935, שירת בצבא בחיל המודיעין, רואה חשבון במקצועו, עבד שנים רבות בחברת צים. ההורים של דודו הם: ציפורה וברוך הנדל. הסבים מצד האבא הם: חיה ויחזקאל הנדל. הסבים מצד האמא הם: רחל ואלטר סיגליק. הסבים וההורים הם ילדי פולין. משפחת הנדל עלתה לארץ בשנת 1925 מפולין, הורים עם 8 ילדים. אמא של דודו עלתה יחידה לארץ בשנת 1930 כדי להינשא לברוך הנדל. כל משפחתה שנשארה בפולין ההורים, האחים והאחיות נשלחו לברגן בלזן שם ניספו.

השרות הצבאי שלי

בשנת 1955 התגייסתי לצה"ל. שירתתי ביחידת הצנחנים.

במשך כל תקופת השירות שלי היו הרבה פעולות לחימה וגם מלחמות שבהם השתתפו חיילים  לוחמים מהיחידה שבה הייתי. זאת הייתה תקופה מאוד קשה כשלראשונה נחשפתי לאירועים מסוג זה. הדברים המשמעותיים הם, שאז הבנתי שלקיום מדינת ישראל יש מחיר כבד שעלינו לשלם בקורבנות החיילים. אני זוכרת היטב את הימים שהחיילים היו יוצאים למשימות ולא כולם חזרו. אני מאמינה שהחוויות שעברתי באותם שנים השפיעו עליי מאוד ולמרות ימים עצובים הייתה זו תקופה מרתקת, מעניינת ושמחה שאני ממשיכה לשמר אותה לאורך כל השנים. אני יודעת שהשרות הצבאי תרם והכשיר אותי לעצמאות, הרחבת אופקים ביטחון עצמי והרבה מאוד חברים חדשים שעד היום אני איתם בקשר.

בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני. זאת הייתה המלחמה הראשונה אחרי מלחמת השחרור שהסתיימה ב-1949. ואז הוקם גדוד 890 של לוחמים צנחנים בפיקודו של אריק שרון. כל אותה תקופה היו גם "פעולות תגמול" – החיילים היו יוצאים למבצעים בשטחי האויב ונלחמים כדי למנוע חדירה של אויב בגבולות הארץ. אני הייתי פקידה ראשית של "בית הספר לצניחה" שבו עברו החיילים קורס צניחה. המפקד הראשון היה סא"ל מרסל טוביאס. המפקד שלי היה סא"ל דני מט שהיה לוחם ידוע בשיירה לגוש עציון ושם נפצע קשה. אחרי שהחלים הגיע לגדוד, במחנה הייתה מחלקה שנקראה ציוד ביטחון שבה הבנות קיפלו מצנחים.

תמונה 1

עוד מהסיפור שלי

בתאריך 28/2/1947 עלתה על שרטון מול חוף בת גלים ספינת המעפילים "חיים ארלוזרוב". השלטון היה עדיין בריטי. אנחנו גרנו בבת- גלים. אני בת 9 זוכרת את הידיעה שהגיעה לבית הספר על אוניית מעפילים שנתקעה מול בסיס הצבא הבריטי ועליה המוני מעפילים שניסו להגיע לארץ. לרוע מזלם בגלל שהאונייה נעצרה בדיוק מול הבסיס הצבאי, מיד עלו על האונייה חיילים בריטים.

בית הספר התארגן מיד, חילק לכל הילדים שקים לאיסוף מצרכי מזון מהתושבים בבת-גלים. אני זוכרת את הריצה מבית לבית כשכל משפחה שמה לנו בשקים מצרכים שהיו להם בבית בחוף. היו המוני אנשים ובעיקר אנשי צבא בריטים שלא אפשרו להתקרב למקום. באחד המקומות הייתה תחנת איסוף ושם השארנו את השקים. מרחוק ראינו את האנשים על הסיפון שמנפנפים בידיים. הבנתי שקשה יהיה לעזור להם והסיכויים שלהם לרדת לחוף אבדו.

סיפרו שהיו כמה אנשים שקפצו למים והצליחו להתחמק מהחיילים והגיעו בשחייה לחוף. את המעפילים המותשים העבירו הבריטים למחנות מעצר בקפריסין. ושם יחד עם עוד מעפילים אחרים שניסו לאותם להגיע ארצה חיכו לפעמים גם שנתיים עד שהגיעו לארץ. שנים רבות עמדה האונייה העזובה התקועה בסלעים מול הבסיס הצבאי שהפך עם הקמת מדינת ישראל 1948 לבסיס חייל הים הישראלי שנמצא שם עד היום. אני זוכרת שאחרי שפינו את המעפילים היו שוחים לאונייה הנטושה ולוקחים משם בעיקר חגורות הצלה מאורכות שאותם היו מחברים למעין רפסודה קטנה ששימשה ל"לתפוס גלים". מסתבר שהנוער בבת-גלים ידעו לעשות זאת היטב. בהמשך הפך המקום לאתר צלילה עם שמורת טבע ביולוגית ימית. שאריות השלד פונו שנים רבות אחר כך.

תמונה 2

תמונה 3

עוד סיפור מרגש משכונת בת-גלים

באותה שנה כ"ט בנובמבר 1947 ביום הכרזת המדינה הייתה לתושבי שכונת בת- גלים חוויה מרגשת נוספת. כולנו בני המשפחות הילדים וההורים התאספנו לחגוג את בשורת הכרזת המדינה. במרפסת בניין הקזינו (מבנה ציבורי בשכונה) הופיע רב השכונה הרב יעקב מולדבסקי ובהתרגשות רבה מול כל התושבים הכריז על הבשורה ההיסטורית- הקמת מדינת ישראל

, אבל ליבו לא עמד בהתרגשות והוא מול כל הקהל שבא לקבל את הבשורה מפיו התמוטט ומת לעיני כולם. מאורע שהשאיר חותם בכל מי שהיה נוכח במקום. לי כילדה האירוע לא נשכח.

תמונה 4

תמונה 5

חוויה ישראלית – דודו

התגייסתי לצ.ה.ל בשנת  1953 ושירתתי בחיל המודיעין. האירוע שבחרתי לתאר, בו השתתפתי, ארע ב- 8 בדצמבר 1954. אירוע מיוחד וקשה שהיה עבורי חוויה ישראלית  – צבאית שלא תשכח, פורסמה בשעתו בכלי התקשורת.

היחידה ביצעה מבצעים שונים באזור הגבול הסורי. באחד המבצעים שמטרתו הייתה התחברות לקווי הטלפון של הצבא הסורי, על מנת איסוף מידע קבוע ושוטף של הפעילות הצבאית הסורית. לביצוע המשימה היה צורך להתקין מכשיר האזנה לאחד מקווי הטלפון שהיו מותקנים על עמודי עץ, בעומק השטח הסורי. המכשיר פעל על סוללות ,שהיה צורך להחליפם לעיתים קרובות. כל החלפה דרשה מבצע מחודש ע"י אותם חיילים. ביצוע המשימה נעשה תמיד בשעות הלילה המאוחרות כדי שתהיה האפשרות להגיע בסתר למיקום המכשיר להחלפת הסוללות. לבדיקת תקינות ההחלפה, היה צורך לגרום לחיילים הסורים שישתמשו בקווי הטלפון. תפקידי יחד עם חייל מהיחידה שלנו במבצעים אלה, היה לגרום להעיר את החיילים הסורים כדי שישתמשו בקווי הטלפון .לשם כך התקרבנו למוצב תוך ירי רצוף במקלעים והשלכת רימונים לעבר המוצב, וכתוצאה מכך החלו הסורים להפעיל את קווי הטלפון שעבורנו. הייתה זו התשובה לתקינות המכשיר.

במבצעים אלה השתתפו גם חיילים מיחידת "הצנחנים" ויחידת "גולני". וכך באחד המבצעים הצליחו החיילים הסורים להשתלט על חמישה לוחמים ישראלים בדרכם להחלפת הסוללות. חמשת חיילים אלה נפלו בשבי הסורי ועברו עינויים קשים ומשפילים בתנאים אכזריים. כל חייל נכלא בצינוק נפרד. אחד החיילים כנראה לא עמד בעינויים וכדי להימנע מגילוי סודות צבאיים התאבד בכלא הסורי. שמו אורי אילן חייל "גולני" מקיבוץ גן שמואל. גופתו של אורי אילן הוחזרה לישראל אחרי מספר חודשים. בבגדיו נמצא פתק כתוב בדמו: "לא בגדתי". ארבעת החיילים האחרים הוחלפו בחילופי שבויים סורים כעבור שנה וחצי. האירוע הקשה הזה נשאר חרוט בהיסטוריה של חייל המודיעין.

.

תמונה 6

השיר: "החליל" מילים לאה גולדברג ולחן דוד זהבי.

הזוית האישית

שולי ודודו: הייתה לנו זאת חוויה מיוחדת שהזדמנה, האפשרות לשתף את נכדתנו שירה בחוויות ילדות שלנו. אנחנו שייכים לדור הקמת המדינה, תקופה שונה לחלוטין מהיום, ולכן העניין שגילתה שירה הוא העיקר האווירה בה אנחנו גדלנו. נהנינו מהמפגשים המשותפים. יש חשיבות רבה במפעל זה שנערך ברגישות ובהצלחה ע"י המחנכת חלי. תודה והמשך הצלחות.

שירה: התכנית ושמיעת הסיפור קירבה בינינו מאוד.

מילון

מלחמת סיני
מלחמת סיני ידועה בישראל גם בשם "מבצע קדש"

ציטוטים

”"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל". “

הקשר הרב דורי