מאגר סיפורי מורשת

שמי כרמלה בוני. נולדתי בבית היולדות בעיר רחובות וגדלתי בקריית עקרון. הגן שלנו היה קרוב לבית וזו היתה תקופה מאוד יפה. ביקרנו בגן, אני ואחותי הקטנה ממני בשנה. זכור לי מהגן כשהיינו נכנסים מהחצר הגננת אביבה הובילה אותנו בטור ארוך בשיר: "רכבת ארוכה כל כך..". כשהיינו תורנים הלכנו עם הסייעת לצרכניה (מכולת) כדי לקנות לחם, זיתים, גבינה וריבה. בהמשך למדתי בבית הספר היסודי "בן צבי". הזמן משם זכור לי כתקופת ילדות נהדרת בחיי שלא אשכח.

אסתר המורה שלי בכיתה א' היתה שכנת ילדות שלי. אני כילדה מפונקת תמיד רציתי בהפסקה הגדולה ללכת הביתה וניסיתי לברוח מבית הספר, והמורה אסתר תמיד לקחה אותי איתה לחדר המורים עד שהסתגלתי לבית הספר. היו לנו שעורי מלאכת יד. בחדר של המורה ציפורה הכנו עבודות יד שונות כמו תיק התפירה שהכנתי והכנסתי לתוכו חלק גדול מייצרותי בשיעור. בחדר הטבע של המורה יצחק צילג עשינו ניסויים שונים. הכנו, לדוגמא, דינמו (מטען לפנס באופניים). המורה יצחק תמיד הסתובב עם מצלמה וכשיצאנו לטיולים הוא דאג לצלם כל ילד.

שיעורי חקלאות נערכו בחצר בית הספר בהם זרענו ושתלנו ירקות ופרחים. את הפרחים היינו מקבלים בימי שישי הביתה ואת הירקות אכלנו בחדר האוכל. יצאנו לתחרויות בנושאים של הקראת הארץ, עשינו תורנויות במשמרות הז.ה.ב (זהירות בדרכים) וקיבלנו בסופה של השנה תעודה מידי שוטר.

ליד בית הספר היו פרדסים שצמחו בהם כלניות, צבעונים, סביונים, ציפורני חתול, נרקיסים ורקפות. בבית הספר היסודי נתבקשנו לייבש פרחי בר בשביל לשלוח אותם לילדים יהודים בחו"ל. זכיתי לקבל תשובה מילדה בארצות הברית בשם קרול טרצט, המשכנו להתכתב מספר שנים. לאחר מכן, למדתי בתיכון בסמינר וגם תקופה זו היתה יפה בחיי, אז הכרתי את בעלי שלום. נישאנו וילדתי את לילך בכורתי, אימא של רוני (הנכדה המתעדת)- וכל השאר היסטוריה…

מיצירותיי במסגרת שיעורי מלאכת יד

הזוית האישית

רוני הנכדה: היה לי מאוד מהנה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, והסתקרנתי מאוד מהסיפור של סבתא שלי.