מאגר סיפורי מורשת

סבא שמעון מספר לנעמה על עלייתו:

כשהגעתי לארץ עשו לי בחינה לבית הספר היסודי ובמקום להיכנס לכתה ו', הכניסו אותי לכיתה ח', כי ידעתי כבר חשבון ואנגלית ברמה של כיתה ח', אבל לא ידעתי בכלל עברית, דברתי ספרדית וצרפתית. המורה לחשבון היה כותב תרגיל על הלוח ולא הבנתי מה הוא אומר, אבל קמתי, פתרתי את התרגיל וחזרתי לשבת. כל הילדים היו בשוק שקמתי מבלי להבין ופתרתי את התרגיל.

היינו חבורה שעלתה ביחד ממרוקו, אני הייתי הכי קטן, והלכתי אחריהם לכל מקום שהלכו. אחרי כמה חודשים קראו להורים שלי ואמרו להם שזה לא הגיוני שבגיל כל כך צעיר אני אעלה לתיכון, אז הורידו אותי לכיתה ו'. אז עברתי מאוסישקין לכפר מלל, בית הספר שבו אריק שרון למד, שם למדתי ז' וח'.

ההורים שלי עברו למעברה בכפר סבא. הייתי מקבל כסף לאוטובוס לנסוע לבית הספר, חסכתי את הכסף והלכתי ברגל לבית הספר. בגלל הבנייה של המעברה היו המון עצים, שרפנו אותם, עשינו פחמים ועברנו מבית לבית למכור אותם. עם הכסף שחסכתי הלכתי לסרט ואח"כ, פלאפל ב-15 גרוש וגזוז ב-5 גרוש (כ-20 אגורות של ימינו). לקראת סוף כיתה ח' עשו לי בחינות בבית הספר והתקבלתי לפנימיית כרמית בירושלים. יכולתי לבחור בין כרמית לבויאר, אבל ההורים שלי רצו שאבחר בית ספר עם מקצוע ולא רק עיוני. מנהל בית הספר שבו למדתי רצה שאלך לפנימייה, כדי שלא אמשיך להסתובב בחבורה ואז אתחבר לחברה עבריינים.

הייתי ארבע שנים בפנימייה. בימי שבת נהגו להגיש עופות בתנור בפנימייה, כדי שלא לבשל. יום אחד החלטנו להשתלט על העופות לפני יום שבת. הייתה לנו אם בית שהיו לה כל המפתחות, אז התגנבנו לחדר שלה, לקחנו את המפתח והעתקנו את המפתח של המעלית על פיסת מסטיק. הגענו לחדר האוכל, פתחנו את המעלית שהביאה אותנו למטבח, לקחנו מלא עופות ועשינו קומזיץ ביום שישי. למחרת לא היה אוכל בפנימיה. עד היום לא יודעים מי גנב את העופות.

היינו ארבעה בחדר, היה איתי אחד, דוד עמר, שרצה לישון בבוקר עד מאוחר ולא קם לשעת אפס באורט ירושלים. היתה לנו מטפלת שהייתה מעירה אותנו בבוקר. יום אחד הוא לקח דלי עם מים ושם אותו מעל הדלת. בבוקר, המטפלת פתחה את הדלת כדי להעיר אותנו, כל המים נשפכו עליה. מאז היא לא נכנסה לחדר. ביום אחר החלטנו לעשות לה תרגיל ושכבנו עירומים. הורדנו את השמיכות וחיכינו שהיא תיכנס. כשהיא פתחה את הדלת וראתה אותנו, היא צרחה והודיעה שהיא יותר לא מוכנה להיות אם בית של הקבוצה הזאת.

כשירד שלג בירושלים שמחנו כי לא היינו צריכים ללכת לבית הספר.

ב- 5 ביוני 1967, הגעתי לתחנה המרכזית בירושלים בשעה שבע בבוקר כדי לקחת אוטובוס לדרום כי היינו צריכים לעשות שלושה שבועות של הגדנ"ע. כשהגעתי לירושלים הודיעו ברמקולים כי אין הסעות, אין אוטובוסים וכולם צריכים לחזור הביתה. לא ידענו מדוע. לקחתי אוטובוס והגעתי לפנימיה ובשעה שמונה בבוקר אני רואה ענן עשן עולה בגבעות שמסביב. הנהג נסע כמו מטורף לכיוון הפנימיה ונכנסנו למבנים. במבנה שהיינו בו פצצה נפלה על הגג ועשתה חור בגג. לקחנו דליי מים מהשירותים וכיבינו את השריפה. בחוץ ראינו את המטוסים, פוגה מגיסטר מפציצים את הירדנים ולאורך הכביש טור של טנקים התארגן ליציאה לכיבוש ירושלים העתיקה, מה שעשו ביום השלישי של המלחמה.

הזוית האישית

נעמה: בתמונה סבי מנגן עם חבריו בפנימיה.